חבל ונטו. צפון מזרח איטליה. בירת המחוז – ונציה. העיר השניה בגודלה – ורונה.
פעם ראשונה שלי באזור. כחלק מחופשת האבטלה שלי חשבתי על טיול של שבוע ביעד חמים לינואר כמו סיציליה (טיסה ישירה לקטניה) או שוב אנדלוסיה (טיסה ישירה למלאגה) אבל בינואר הקווים הישירים לא אופרטיביים ולכן ונציה נבחרה. מדריך מישלן נתן לי חיזוק כשבחר בונציה לאחד מ-16 היעדים הכי טובים לחובבי אוכל לשנת 2026. היא הייתה יעד הטיסה (ישירה של Wizz. כ-3 שעות ו-40 דקות). לישראייר יש גם טיסה ישירה לורונה שהייתה היעד הראשון שלי מיד עם נחיתתי ל-2 הלילות הראשונים אבל בחרתי בטיסה לונציה משיקול של שעת המראה נוחה יותר (11:20 ולא 07:15) ועלות הכרטיס. מנמה"ת של ונציה לקחתי אוטובוס לתחנת הרכבת Mestre וממנה רכבת לורונה (שעה נסיעה). עסק לא מסובך. הגעתי לורונה בערך בשעה 17:00. הזמנתי 2 לילות בורונה ואחריהם 5 לילות בונציה.
כשיצאתי מהארץ התוכנית הקולינרית כללה מסעדת כוכב מישלן אחת בורונה עליה ארחיב מיד, מסעדת כוכב אחד בונציה, ובהמשך גם יציאה מונציה לאזור פדובה לארוחת 3 כוכבים במסעדה בשם Le Calandre עליה אפרט בחלק השלישי של המסע לונטו. את אלה הזמנתי כמובן מראש. שאר המקומות האופציונאליים שליקטתי פה ושם ממקורות שונים סומנו במפת גוגל ונדגמו על הדרך. במחוז ונטו נכון למדריך מישלן 2026 יש 34 מסעדות של כוכב אחד ומעלה. שתיים בנות 3 כוכבים, 4 של 2 כוכבים והשאר מחזיקות בכוכב אחד. בלומברדיה בה נמצאת מילאנו יש לצורך השוואה 64 מסעדות כוכב ויותר ובפיימונטה (טורינו) ישנן גם 34 מסעדות כאלה.
הגעתי בימים שהם כנראה הכי פחות מתוירים והכי רגועים בחבל. הימים שאחרי חג המולד הם לגמרי אוף סיזן, עם מיעוט יחסי של תיירים ולא מעט עסקים ומסעדות שבוחרים לסגור את הפעילות לכמה שבועות. ספציפית ונציה התעוררה כנראה יום אחרי שחזרתי לארץ בזכות פסטיבל המסכות השנתי בעיר שהשנה מתקיים בין התאריכים 31 בינואר ל-17 בפברואר. החל מה-6 בפברואר ועד ה-22 בו תערך אולימפיאדת החורף בצפון איטליה במילאנו ובקורטינה ד'אמפצו באלפים הדרומיים במחוז ונטו עצמו. די ברור שתיירים יגדשו את הערים הללו. לי היה מזל והגעתי בימים הכי רגועים וזה פלוס גדול בעיקר כשמדובר בונציה שרוב השנה מפוצצת מתיירים שהופכים אותה לדי בלתי נסבלת לשהייה של כמה ימים. המינוס הוא הקור (בין 4 ל-8 מעלות ביום, 0-4 מעלות בלילה) והגשם שירד בחלק מהימים. שכבה אחת של ביגוד תרמי ראוי, כובע צמר וכפפות עשו את העבודה והקור רוב הזמן לא הפריע לי להסתובב בחוץ.
החלק הראשון יוקדש לעיר ורונה. עיר יפה מאד, קומפקטית ונעימה. יש נהר יפה שחוצה אותה (אדיג'ה), שורשים רומאיים עתיקים ולא מעט אטרקציות תיירותיות שהידועה ביותר היא Casa di Giulietta, הבית של יוליה, ההיא מרומיאו ויוליה.
ורונה, 23-25 בינואר.
עוד בארץ ניסיתי להזמין מקום למסעדת 3 הכוכבים השנייה במחוז, בורונה עצמה, Casa Perbellini 12 Apostoli שמה. אחרי שקיבלתי מייל שמאשר את הרישום שלי קיבלתי מייל נוסף שבישר לי שלצערם אין מקום בתאריך שציינתי לארוחת הטעימות הרגילה (230 או 250 יורו). כן כתבו לי שיש באפשרותי לשריין מקום לארוחת הטעימות בשולחן השף אבל המחיר של 380 יורו נראה לי מוגזם. לכן הזמנתי כפיצוי מקום לצהריים במסעדת כוכב אחד בשם IRIS וזה היה המקום היחיד בעיר ששוריין מראש.
23 בינואר.
בערב ראשון בחו"ל אני משתדל לא לבנות מראש על מסעדות "חשובות" היות ועלולים להיות שיבושים ולכן אני מעדיף להיות ספונטני. אחרי צ'ק אין במלון דירות חביב יצאתי להסתובב במרכז העיר והיות והייתי מורעב מהטיסה נכנסתי למסעדה קרובה יחסית שסימנתי כאופציה ושנפתחה כבר ב-19:00. מסעדות אחרות בסביבה שסומנו על ידי נפתחו ב-19:30 או ב-20:00 והיא נבחרה רק בזכות שעת הפתיחה המוקדמת יחסית.
הבניין בו שוכנת המסעדה, Palazzo Maffei, הוא אחד המרשימים בכיכר המרכזית של העיר העתיקה, Piazza delle Erbe, והוא מכיל מוזיאון לאמנות בשם Palazzo Maffei Casa Museo בו ביקרתי בבוקר האחרון בעיר. המסעדה נושאת את שם הבניין.
Ristorante Maffei, ארוחת ערב מהים במסעדה אלגנטית:
נכנסתי ב-19:05. ממש עם הפתיחה. הייתי הראשון אחרי זוג שנכנס לפניי. כנראה שראיתי את שמה במדריך המסעדות האיטלקי Gambero Rosso ומירקרתי אותה כיעד אופציונאלי קרוב למלון. בעבר היא הייתה מומלצת מישלן אבל כיום היא כבר לא במדריך. מדובר במסעדה איטלקית ותיקה ששורשיה הם מ-1963 ונמצאת בבעלות הנוכחית של משפחת Gambaretto אחת.
הכניסה למסעדה.
המסעדה אלגנטית וקצת אולד פשן אבל נעימה. יש בה מספר חללי ישיבה וזה האחד בו אני ישבתי. די מהר הגיעו עוד 3 זוגות שישבו בחדר שלי אבל בזמן שהותי בה לא היה מלא.
יש תפריט א-לה קארט ויש שני תפריטי טעימות. האחד תפריט טעימות מהים ב-85 יורו והשני תפריט טעימות בשרי ב-75 יורו. משום מה התפריט הבשרי נשען על 3 מנות בקר ולכן מצאתי שהוא משעמם ובחרתי בתפריט הימי. על הנייר 85 יורו נראו כמו מחיר משתלם לארוחה.
צלחת שמציגה איור של הכיכר המרכזית שבסופה נמצאת המסעדה.
לחם, חמאה, שמן זית.
היין בו בחרתי לכוס הראשונה בעיר. בחשבון צוין Soave שהוא מותג היין הלבן הנפוץ של חבל ונטו אבל זה היה פינו גריג'יו מאזור הגבעות מזרחית מאגם גארדה. 6 יורו לכוס זה לא רע ליין חביב וחינני.
ביס פתיחה. טארטלט ממולא בקרם חומוס עם קוויאר. טעים אבל הטארטלט היה עבה וזה בהחלט לא ביצוע של מסעדת גורמה ברמה גבוהה.
מנה ראשונה בתפריט הטעימות. Seared scallops, pumpkin, cardoncelli mushrooms and goat's cheese. מנה טעימה. לא חדשנית או מתוחכמת אבל בהחלט טעימה. סקאלופ טריים. חבל שצריבתם הייתה דהויה משהו. נוכחות דלעת עלולה להיות מתוקה מדי אבל היה כאן איזון טעמים טוב בזכות קרם גבינת העיזים והפטריות. פתיחה סולידית.
Fried squid with arrabbiata sauce. בייבי קלמרי מטוגן ברוטב ארביאטה פיקנטי. מנה פשוטה אבל טעימה. הטיגון של הקלמרי הטרי היה טוב לכדי קראנץ' ראוי ונטול עודפי שמן, הרוטב היה פיקנטי וטעים. מנה שגם בה אין תחכום, אלגנטיות או בשורה אבל עושה את העבודה.
יין שני. Amarone della Valpolicella. גאוות המחוז האדומה. יין אדום עוצמתי, עם גוף מלא והרבה ארומות פירותיות. 12 יורו עלתה כוס וכמדומני זו הייתה הכוס היקרה ביותר בתפריט.
Felicetti Mezzemaniche pasta, potato and pecorino cheese cream, raw tuna and lime. פסטה תוצרת בית עם קרם תפו"א ופקורינו, נתחי טונה נאה וליים. מנה מוצלחת וטעימה. השילוב עבד היטב. הרוטב היה גבינתי ודי כבד. הטונה והליים היו קלילים ורעננים. הליים סיפק כאן עוקצנות לימונית וניחוח נהדר שממש שדרגו את המנה. האל דנטה כאן סיפק ביס נגיס, על סף הכמעט under. אני אוהב את זה. נהניתי.
Grilled octopus, pak choi, coconut and honey with Nduja. תמנון עם נ'דויה-דבש, קוקוס ופאק צ'וי. נשמע מוזר. אכן די מוזר. זו כן הייתה מנה טעימה והתמנון היה עשוי מצוין אבל לא אהבתי את נוכחות הדבש. היא מיותרת והוציאה את הפיקנטיות של הנ'דויה מאיזון.
קינוח. Cheesecake with berry. בסיסי מאד. עוגת גבינה עם פירות אדומים. קרם מעט מתוק מדי אבל עסק טעים.
החשבון עם 2 כוסות יין נדיבות ובקבוק מים.
ויחד עם החשבון – עוגיות שוקולד קטנות ופריכות שביקשתי עבורן שקית קטנה ולקחתי למלון ליד הקפה של הבוקר.
ארוחת פתיחה סולידית ונעימה, לא חדשנית, לא יצירתית במיוחד, אבל כזו שסיפקה ביסים טעימים מחומרי גלם טובים ותמורה בהחלט ראויה לכסף. Maffei היא כנראה לא היעד הקולינרי המרתק ביותר בורונה אבל היא יכולה להוות אופציה ראויה לתיירים או מקומיים שמחפשים מקום אלגנטי ולא מסובך.
בדרך חזרה למלון. Torre dei Lamberti.
24 בינואר.
כך נראית Piazza delle Erbe בבוקר גשום.
Verona Cathedral.
נהר האדיג'ה.
Ponte Pietra.
Casa di Giulietta.
אחרי סיבוב הבוקר הנ"ל ברחובות ה-Città Antica הייתי מוכן פיזית ונפשית לארוחת הצהריים שהוזמנה מראש למסעדת כוכב מישלן בשם IRIS. בעיר עצמה יש 2 מסעדות של כוכב אחד (השנייה היא Il Desco הותיקה), ואת Casa Perbellini 12 Apostoli שזכתה לכוכב השלישי שלה במדריך מישלן איטליה האחרון ועליה ויתרתי.
Iris Ristorante a Palazzo Soave, צהריים של כוכב מישלן:
מסעדת גורמה של שף יליד ורונה (85) בשם Giacomo Sacchetto. הבחור התמחה במסעדות שונות באיטליה ובאירופה, עבד כטבח ב-St. Hubertus שהחזיקה בשעתו ב-3 כוכבים (San Cassiano באיטליה). אחריה הוא חזר לורונה ועבד תחת השף Giancarlo Perbellini תחילה במסעדת Perbellini ובהמשך באותה Casa Perbellini שאז החזיקה ב-2 כוכבי מישלן. ב-2019 הוא שימש לראשונה כשף ראשי במסעדה בשם La Cru ב-Romagnano וכעבור שנה זכה בה לכוכב מישלן ראשון. את Iris Ristorante הוא פתח ב-2023 יחד עם איש עסקים בשם Bruno Soave. המסעדה זכתה בכוכב המישלן הראשון שלה בנובמבר 2024. הזמנתי מקום לשעת הפתיחה 12:30 ומה ששימח הוא שהבניין המרשים בו יושבת המסעדה Palazzo Soave היה במרחק 4 דקות הליכה מהמלון שלי (מי שרוצה להתפנק עד הסוף יכול לקפוץ לספא המפונפן הצמוד).
המסעדה יושבת בבניין משוחזר ומשופץ מהמאה ה-15. תחילה נלקחים הסועדים (במעלית) לקומת המרתף בה נמצא אוסף היין העצום של המסעדה ושם מתחילים באפריטיף אם רוצים, מקבלים הסבר קצר על המסעדה, האוכל והיין, הצצה לתפריט (עם בחירת האופציה הרצויה), וזוכים לנשנושי הפתיחה הראשונים. חלל המרתף מרשים ויפהפה.
ספר היין. תפריט עצום. רוב רובו איטלקי (ואחריו מטבע הדברים צרפתי). באתר שלהם רשום שיש להם 800 מותגי יין שונים אבל זה כנראה מתקרב ל-1000.
אפריטיבו. בחרתי להתחיל בורמוט שעוד מעט יתועד.
הנוף ממקום מושבי.
מימיני נחו להם הבקבוקים הללו.
את האמארו אימפורטנטה היה לי בבית. רכשתי בקבוק בזמנו ברומא וטיפותיו האחרונות נלגמו ממש בימים האחרונים.
ורמוט איטלקי Del Professore היה האפריטיבו שפתחתי בו. לא נרשם בתפריט אבל כשציינתי לסומלייה מה הטעמים האהובים עליי הוא הביא את זה. כוס נדיבה למדי עלתה 15 יורו. הסומלייה ששמו Andrea Puliga היה יוצא מן הכלל, מאלה שרואים אצלם את התשוקה ליין בעיניים ושומעים אותה בקולו. הטעימות שהוא מזג לי ביינות שניסיתי בהמשך היו נדיבות כמעט כמו כוס שלמה שלגמתי בשעתו במסעדת כוכב במילאנו.
שתי אופציות לתפריט טעימות. השמאלי Raccontami הוא בשרי/יבשתי, מבוסס על מטבח ונציאני-ורונזי וזכרונות השף כמובן בהגשה מודרנית והמצאה מחדש של המסורות. למרות נוכחות בשר אייל הוא כלל יותר מדי מנות עוף על סוגיו השונים ולכן בחרתי בלי התלבטות בתפריט מימין – Adriatico e Dintorni. תפריט שמבוסס על חומרי גלם מהים האדריאטי בדגש על יצורי ים נאים ומגן הירק שלהם. הדגש בכל המנות הוא מקומיות, עונתיות וקיימות. במסעדה הקודמת שלו השף זכה גם בכוכב מישלן ירוק על קיימות (שזה עניין שהמדריך העלים בשנה האחרונה).
מתחילים ב-"Welcome Snacks. "Our leavened products. קציפת תפו"א מעט מעושנת עם חלמון שליו, עירית. ביס חמוד וטעים.
תצוגה יפה מאד של 4 ביסים נוספים. היה כאן מעין קרוקט במילוי סרטנים, טארטלט ירק וכנראה פטריות, סיגר שאני לא זוכר במה מולא והכיל קרמים לימוניים משגעים, טארטלט שחור מדיו עם צלופח מעושן. כולם היו מעולים וחדי טעם ועשו את עבודתם נאמנה כמתאבנים מושקעים.
אחרי שלב הפתיחים במרתף היין עלינו בחזרה במעלית לקומת הקרקע לחלל האירוח היפהפה לכשעצמו. מואר, מרווח, אלגנטי, מעוטר באלמנטים רומיים עתיקים ופסיפסים. חלל מאד נעים לישיבה. המינוס היחיד (למעשה לכל אורך הארוחה) היה הפסקול המוזיקלי עם פלייליסט של מוזיקת מעליות שקטה של כל מיני קאברים איטיים ומונוטוניים לשירים שונים. ז'אנר שאני די מתעב. נוהג של מסעדות פיין דיינינג רבות שצריך לעבור מן העולם.
חלל הישיבה מופרד לשני חדרים וצופה למטבח. בחדר הסמוך יותר למטבח עם השולחן הגדול שמציץ ישבה ככל הנראה משפחה מקומית שחגגה אירוע כלשהו. מההסתודדות של השף ושל הצוות עימם נראה שיש היכרות אישית. אני ויתר הסועדים ישבנו בחדר המעט יותר מרוחק. שולחן אחד ויחיד נותר מיותם בחלל שמכיל כ-35 מקומות ישיבה.
זו איגרת למזכרת של וולקאם מהשף שכל סועד מקבל.
עוד מתאבן. “Iris Mangia e bevi”. "איריס אוכלת ושותה". טריביוט לעמק Illasi הסמוך לורונה. יש כאן מיצוי של פרח שושן עם מים מוגזים, לימון ומי סודה לצד רקיק דקיק ומתפצח מתפו"א, עם קרם לימון, אגוזי מלך ואבקת פרח אירוס. מקסים.
לחמים.
כוס היין הראשונה שלי. Verso Soave Superiore Classico Le Coste. גאוות האזור. יין לבן יבש שמקורו בונטו מזן ענבים בשם Garganega. יין נהדר. וולקני ומינרלי, חד, חומצי ופירותי במידה. שתי כוסות היין (הלבן הזה והאדום שיגיע) עלו לי יחד 36 יורו (כך בחשבון).
Prawns, cuttlefish, cauliflower and tarragon. מנת שרימפס נאים מהים האדריאטי עם דיונון מאותו ים, קרם כרובית וטרגון. רוטב סמיך של מיצוי ראשי השרימפס ליווה את המנה הנהדרת הזאת. מנה מלאת רעננות ימית בשילוב טעמים אדמתיים ועשבוניים. פתיחה מעולה.
מבט למטבח בזום ממקום מושבי. השף ג'יאקומו מציץ משמאל.
Sole, pumpkin, lemon and pepper. פילה דג סול מאודה, מוגש לצד אמולסיה מוקצפת של ציר הדג, הדלעת מופיעה כאן כקרם דלעת וכקליפה קריספית, הלימון בחלקו מומלח ובחלקו מסוכר. מנת דג מעודנת, משובחת וטעימה מאד. יופי של איזון טעמים.
Warm spaghetti, Gò, clams and mint ceviche. מנת ספגטי אדירה. לפי ה-AI של גוגל Gò (או Ghiozzo) הוא דג קטן מהלגונה הונציאנית, המשמש כמרכיב העיקרי במנה הונציאנית המסורתית המפורסמת Risotto di gò. מפיקים ממנו ציר דגים ארומטי ועשיר לריזוטו הונציאני הקלאסי. כאן הוא משמש כמעטפת רוטב לספגטי שמוגש עם סביצ'ה של צדפות ומנטה. הרוטב היה נהדר, חד ועשיר בטעמי ים, הפסטה נגיסה ומעולה, הצדפות במעטפת מנטה עשירה וארומטית היו נהדרות, והשילוב כולו יצר מנת ספגטי ימית משגעת עם עשבוניות שמאד אהבתי.
יין שני. אני דבק במקומי. הפעם אדום. היות ושתיתי ערב לפני כן Amarone הלכתי על אופציה שונה בעזרתו של אנדראה הסומלייה. Torre di Terzolan Valpolicella Superiore. ולפוליצ'לה (Valpolicella) הוא אזור יין יוקרתי במחוז ונטו ליד ורונה, המפורסם ביינות האדומים של המחוז. מופק מענבים מקומיים: קורבינה (Corvina), רונדינלה (Rondinella) ומולינרה (Molinara). יחסית קליל אבל עם גוף ראוי, סיומת טובה וארומות נפלאות של פירות אדומים.
Gnocchi, scallops, tamarind, anchovy sauce and caviar. ניוקי, סקאלופ, תמרינד, רוטב אנשובי וקוויאר. שגעון של מנה. הכל בה נעשה במדויק. מלאכת איזונים נפלאה של טעמים ומרקמים. הסקאלופ העדינים והטריים לא הלכו כאן לאיבוד במליחות האנשובי (איזה רוטב מטורף) והקוויאר אלא השתלבו נהדר. מעט שמיר ושמן שמיר הוסיפו עשבוניות ירוקה שהתאימה בול. הניוקי היה משגע והיווה מצע הולם לשאר הרכיבים. מנה שעושה חשק ללקק את הצלחת.
Red snapper, pink oysters from the Po delta, parsley and verjus. לוטיין אדום הידוע בשמו פארידה, עם אויסטרים ורודים מעמק הפו, פטרוזיליה וורז'ו (מיץ ענבי בוסר). עוד מנה ימית לתפארת. גם כאן הרטבים היו נהדרים. טעמי הים הן מהצד של האויסטרים והן מהצד של הדג הנהדר בלטו. הורז'ו מצד ימין הכיל אף הוא טעמי ים (אני מניח שעל בסיס ציר הדג והאויסטרים). הפטרוזיליה כיכבה כאן באלמנטים של קרם שורש פטרוזיליה, שורש חלוט וחרוך קלות (מהמם. לא זוכר שאכלתי כזה טעים), קרם עלי פטרוזיליה ועלעלעים טריים וגם שמן פטרוזיליה. כל אלה הוסיפו עשבוניות רעננה ואדמתיות קלה לטעמי הים.
Grilled blue lobster, spring onion oil, corn, Elderflower lettuce hearts. מנת לובסטר בשני חלקים. החלק הראשון – סלט לבבות חסה שהושרו בסמבוק והוגשו עם נתחים מצבתות לובסטר. זה היה טעים מאד, שפע רעננות, אבל פחות התחברתי לשילוב הלובסטר עם החסה.
החלק השני של מנת הלובסטר. נתח יפהפה של לובסטר כחול צלוי לשלמות, ברוטב מצומצם של מיציו ושיריונו, שמן בצל ירוק ותירס. כאן כל אלמנט היה מושלם. שילוב המתקתקות האדמתית של התירס מימין (כקרם וכמעין פצפוצים מתפצחים) עם המתקתקות הימית של הלובסטר היה מענג. חבל רק שלא נתנו כאן איזה שלוק של מיצוי הלובסטר כמו שקיבלתי למשל בפריז ב-Geoélia לא מאד מזמן.
קצת לפני 15:00. השף יצא לומר שלום לסועדים והגיע גם אליי ללחוץ את ידי ולשאול איך היה.
עגלת גבינות מרשימה. ויתרתי.
Waiting for Dessert. קדם קינוח. גרניטת פירות אדומים עם גלידת שוקולד ואגוזים. משהו כזה. היה נחמד אבל לא מעבר.
Lemon, bergamot, meringue and liquorice. קינוחי לימון והדרים הם מהאהובים עליי בכלל. זה היה קינוח מופתי שכלל מרנג לימוני, קרם לימון וברגמוט, אבקת ליקוריץ. הכל בקינוח הזה היה עשוי נהדר הן בטכניקה, הן במרקמים והכי חשוב בטעמים.
Sweetness at the Festival. הצגת פטיפורים לסיום. זה גרנד פינאלה שבשל התצוגה המרשימה (גם אם הגימיקית מעט) הסועדים ב-IRIS יוצאים עם חיוך. הכינו כאן "כלי" הגשה בצורת האמפיתאטרון הרומי בורונה (שהיה סגור לעבודות תחזוקה) – Arena di Verona. ארבעת הפטיפורים כמקובל בז'אנר היו עשויים מצוין.
החשבון. עם היינות, הורמוט ומים מינרליים (ואיזושהי הנחה של 8 יורו). משהו כמו 770 ש"ח. בערך מחיר ארוחה בהיבה עם נוזלים (לפני שירות) או ב-OCD (כולל שירות).
הארוחה ב-IRIS סיפקה את הסחורה והייתה מהנה לכל אורכה. מסעדה יפהפיה. רמה קולינרית מצוינת שלחלוטין שווה כוכב מישלן, דיוק בפרטים הקטנים, שירות יוצא מן הכלל – ידעני, מסביר, מחויך וחף מפלצנות. תפריט שחוגג את הים האדריאטי. לא הרגשתי ששהיתי שם 3 שעות. למטיילים בורונה שרוצים לחוות מסעדת כוכב מישלן איכותית היא בהחלט אופציה נהדרת.
אחר הצהריים יצאתי לסיבובים נוספים בעיר.
Ponte di Castelvecchio.
Basilica di San Zeno Maggiore.
בערב חיפשתי ארוחת ערב קלילה שתהיה לא רחוקה מהמלון. חיפשתי פיצה. במקום הראשון שבדקתי לא היה מקום אף לא לסועד יחיד – Berberè Pizzeria. במקום שני Pizzium היה מקום אבל היות ואכלתי בסניף של הרשת בקומו בזמנו ויתרתי. פיצריה ששייכת לקבוצת המסעדות של פרבליני Pizzeria Du De Cope הייתה סגורה כחלק מחופשות החורף. לידה פועל טאפאס בר או בר יין וטאפאסים ששייך אף הוא לקבוצת פרבליני והחלטתי ש-2-3 מנות קטנות יתאימו לסגירת הערב. נכנסתי בשעה 19:45 ונמצא לי מקום אחרון פנוי בשולחן צדי. אחריי היו כבר אנשים שפשוט המתינו בסמוך לכניסה כדי שיתפנה מקום. מקומות שהיו נראים פנויים הוזמנו מראש.
Tapasotto, טאפאסריה/צ'יקטריה של קבוצת השף פרבליני:
מסעדת טאפאס או בר יין וטאפאס (או בכלל צ'יקטי במינוח האיטלקי למנות קטנות) ששייכת לקבוצת המסעדות של השף ג'יאנקרלו פרבליני, ההוא שבמסעדת 3 הכוכבים שלו ויתרתי על מקום ביום הראשון. הוא השף הורונזי הבולט ביותר וכנראה כל שף מקומי "רציני" עבר באחת ממסעדותיו באיזשהו שלב כמו ידידנו מ-IRIS. בורונה עצמה יש לקבוצה 7 (או 8) מקומות ועוד 4-5 מסעדות באיטליה (מילאנו, גארדה ועוד). Tapasotto נפתח בשנת 2013. למרות שמדובר במקום פשוט יחסית הם מחזיקים בשף ראשי בשם Federico Zonta. בכל זאת צריכים לשמור על סטנדרטים.
שתי קומות. 15-20 דקות אחרי שהתיישבתי הכל כולל הכל היה מלא מפה לפה.
התפריט. מנות קטנות. נתחי בשר קרים, גבינות ומנות צ'יקטי קטנות ובינוניות.
כוס היין. Valpolicella Superiore “Mizzole” Cecilia Beretta. שוב ואלפוליצ'לה כמובן. הפעם אחד יותר עממי שכוס עלתה 7 יורו בלבד (וזו היקרה שבכוסות היין האדום).
יש כאן מטבח פתוח. חבל שהם לא השכילו לעצב כאן בר מטבח. היה יכול להיות הרבה יותר כיף לשבת במקום כזה על הבר.
התחלתי בנתחים קרים. Branchi baked ham ו-Copa. לחם מגיע כחלק מתוספת השירות ב-2 יורו. נקניקים איטלקיים של חזיר זה טעים. אין טעויות. אלה הצלחות הקטנות שכל אחת עלתה 7 יורו.
מגירת סכו"ם בצד השולחן. נוח.
גראטן ארטישוק ממולא וקרם גבינת טלאג'יו. 12 יורו. בארץ היו לוקחים על יחידה אחת מחיר כזה. מנה טעימה מאד. הארטישוק עצמו, המילוי הארטישוקי, פירורי המחמצת הקריספיים, קרם הגבינה החד, שמן העשבים הירוק, קרם ארטישוק לחיזוק. נהניתי.
בטן חזיר קריספית, תפוחי אדמה צלויים, רוטב Myrtle. באיטלקית – salsa al mirto. רוטב שמקורו בסרדיניה על בסיס ליקר מירטו (המיוצר מגרגרי הדס) וציר בשר. העסק היה טעים ומהנה. בטן חזיר שאכן הייתה קריספית לתפארת. תפוחי אדמה פשוטים אבל עשויים היטב. רוטב עשיר וטעים. כל זה ב-12.50 יורו.
החשבון. אוהבים כאן חשבונות עגולים. ב-IRIS זה היה 210 יורו. כעת 50 יורו בדיוק.
נהניתי מ-Tapasotto. האוכל היה טוב וסיפק את הצ'יקטי האיכותי שבניתי עליו. השירות היה מתוקתק ביחס למסעדה רחבת ידיים והומה אדם. כסועד יחיד כאמור חבל לי שאין כאן בר שמאפשר ישיבה יותר כיפית אבל לשעה שישבתי בה זה היה בסדר.
25 בינואר.
בוקר וצהריים אחרונים בעיר לפני נסיעת רכבת לונציה.
כמה מראות אחרונים בטיול של לפני הצהריים.
חזרתי לזירת הפשע של הערב הראשון. הפעם למוזיאון האמנות Palazzo Maffei Casa Museo.
את ארוחת הצהרייים שריינתי ליתר ביטחון בבוקר. מסעדה שגם היא חלק מקבוצת פרבליני. הזמנתי מקום לשעה 12:30 לבר המסעדה. זה היה נדרש היות ובמהלך הארוחה שלי המקום התמלא וגם מושבי הבר נתפסו כמעט כולם.
Locanda 4 Cuochi, ארוחת צהריים אחרונה בורונה בעוד מקום ששייך לשף פרבליני:
מסעדה איטלקית שנפתחה ב-2012 ע"י 4 חברים ומכאן שמה. בכיתוב המלא: "Locanda Quattro Cuochi". בתרגום מילולי זה משהו כמו פונדק 4 הטבחים או המבשלים: ג'יאנקרלו פרבליני (יליד 1964) היה המוביל, אנדראה מנזולי (Andrea Manzoli), מורנו פלגריני (Moreno Pellegrini) ודאריו פרקסו (Dario fracasso) היו 3 חבריו לדרך. הם פתחו מקום שמציע קלאסיקה איטלקית במראה עכשווי וקז'ואלי. כיום מנוהל המטבח ע"י דאריו ומורנו.
חלל ישיבה מאד חם ונעים.
התפריט. באתר שלהם הם מציינים שהוא משתנה בחלקו אחת לחודשיים.
לחם בנדיבות.
מים ממותגים כיאה לקבוצת המסעדות המובילה של ורונה.
כוס יין אחרונה לשהות בורונה. כמובן שהזן המקומי. 7 יורו העלות.
התחלתי בסטרטר של קציפת פטריות, חלזונות מאודים, קרוטוני לחם מחמצת, רוטב ירוק עם שום, שמן זית וצ'ילי. 15.50 יורו. מנה טעימה מאד. חורפית ומנחמת אבל לא כבדה מדי. התאימה לי בול למזג האוויר הקרררר שהיה בעיר. טעמי הפטריות והחלזונות השתלבו באופן הרמוני. יופי של מנה.
ישבתי על הבר שיושב על המטבח הפתוח שרק חומת קיר נמוכה מפרידה בין הסועדים לטבחים ולכן לא ממש רואים את עבודת הידיים שלהם.
הספר הזה Welcome to Verona הוא ספר תיירותי של העיר ויש בו פרקים נבחרים על קולינריה. המסעדה הזו כמו גם שאר המסעדות של פרבליני בעיר מקבלות במה. כך גם IRIS המכוכבת.
בדיוק כשסיימתי לקרוא כל מילה על המסעדות הגיעה המנה השנייה. טארט טאטן של בצלצלי פנינה איטלקיים (Borettane onions), חומץ בלסמי, קרמל וגלידת גורגונזולה. 15.50 יורו. זה מסוג המנות שעם אי דיוק קל בתיבול יכול להוות לחלוטין קינוח לגיטימי. כאן הם השכילו להשאיר אותו בהגדרה של מנה מלוחה עם ניואנסים מתקתקים. טעמי הגריל ונוכחות גלידת הגורגונזולה החזקה והלא מתוקה איזנו היטב את המתיקות. זו הייתה מנה קטנה, טעימה ומושחתת ומה שהיווה את החלק המצטיין היא גלידת הגורגונזולה הלא מתחנפת.
לכל טבח יש כובע משלו עם בעל חיים שונה.
המנה איתה סיימתי הוגדרה כמנה ראשונה ולא כעיקרית אבל זאת הארוחה שבניתי. ריזוטו קרמי עם כרוב, גבינת Vezzena (גבינת בקר איטלקית קשה או חצי קשה מאזור האלפים האיטלקיים), קונפי בטן חזיר וקראמבל של פירורי לחם ולאושטיאן. 17.50 יורו. עוד מנה חורפית טובה מאד. תיבול מצוין. החבר'ה בונטו מצטיינים במנות ריזוטו שמקורו אמנם אצל השכנים הצפוניים בפיימונטה ובלומברדיה אבל הם עושים את שלהם היטב. כל מנות הריזוטו שאכלתי בטיול היו מעולות עם ריזוטו שנשאר מעט נגיס ולא הופך לעיסה רכה ומושית. זאת הייתה מנה מצטיינת של ריזוטו חם וקרמי עם גבינתיות רכה, טעמים מרירים-אדמתיים של כרוב ושילוב מצוין עם קונפי החזיר ועשבוניות הלאושטיאן. מנת סיום מצטיינת ליומיים נהדרים בורונה.
החשבון. סביר לגמרי. אם כי לא מובן לי איך לא עיגלו אותו ל-60 יורו עגולים.
יצאתי מ-Locanda 4 Cuochi אחרי כשעה ורבע ושמתי פעמיי לתחנת הרכבת של ורונה לתפוס רכבת לונציה.
זו הייתה ורונה הקולינרית. עיר נעימה במיוחד, יפה ומלאת קסם היא ורונה. לשמחתי גם טעימה. בחלק השני אתמקד בעיר התעלות ונציה. גם שם יהיה מעניין.
