קאב קם – שני בראנצ'ים תאילנדיים של שבת ועוד אחד של חול מועד סוכות

קאב קם. האחות הפיקנטית והתוססת של בית תאילנדי. מפתיחתה בתחילת 2017 ישבתי בה לא מעט פעמים. כיף כאן על הבר. גם לא על הבר. יש אווירה. יש אלכוהול טוב. יש מנות תאילנדיות בועטות וטעימות. יש מנות חזיר שהולכות ונעלמות מהנוף. בשנתיים האחרונות של מחאה ומלחמה ישבתי שם כמה פעמים, בעיקר בשבתות בערב לפני הפגנות קפלן. ארוחת ערב זריזה לפני ההפגנה. במהלך אוגוסט יצאו פרסומים שהם פותחים מחדש בשבתות בצהריים לבראנץ'. היות וזה לא באמת בראנץ' של לחמים, מאפים, מטבלים ושאר בלבולי ביצים אלא מעין ארוחת צהריים עם לא מעט מנות מתפריט הערב אז התייצבתי. למעשה כבר 3 פעמים. נו – אמרתי שכיף לי פה. גם אם לא כל הביצועים בשנתיים האחרונות (ודאי לא בשנת המלחמה) חדים וחריפים כמו בשנים קודמות מהסיבות הברורות אצל כולם (חוסר בצוות, חוסר בחומרי גלם, סתם דיכאון), המקום הוא עדיין מוצלח מאד, כנראה המסעדה/בר אסייתית שאני הכי אוהב בעיר. 3 ארוחות. הראשונה הייתה למעשה הבראנץ' הראשון שחזר. ממש בשבת הראשונה. נתקלתי בפוסט אינסטגרם או פייסבוק והגעתי באקראי בלי הזמנה. הארוחה השנייה הייתה שבועיים אחרי עם אחות תאומה, גיס ואחיין חייל בחופשה. הקפיצה השלישית הייתה בצהרי חול המועד סוכות דווקא באמצע השבוע אז הם גם החליטו לפתוח לצהריים. תישארו. יהיה חריף. טוב לא ממש חריף. יותר חרפרף (החך שלי כנראה נהיה עמיד לחריף. מזמן לא הזעתי מחריף במסעדות ישראל. לא תאילנדיות, לא סיניות. באסה).

בראנץ' ראשון של שבת – 17 באוגוסט:

הגעתי קצת אחרי 12:30. היה כמעט ריק. הכתבות שפרסמו את חזרת הבראנץ' פורסמו רק כמה ימים אחרי ולכן המסעדה הייתה די ריקה לכל אורך הארוחה. השקה שקטה. שבועיים אחרי כבר יהיה מלא עד אפס מקום. כמובן שישבתי על הבר.

זה התפריט. כמובן שפחות רחב מתפריט הערב אבל יש מספיק מה לאכול. קטנות וגדולות. יש גם אלכוהול שבחלקו הותאם לבראנץ' (שפריצים למיניהם).

דופקים כאן שוטים למדיה החברתית של המסעדה. צילומי קוקטיילים. אני אוהב לצלם את הצלמים.

הקוקטייל שבחרתי. קוקטייל אהוב עליי תמיד (כשהוא נעשה כמו שצריך עם הקיק הנכון). בלאדי תאי מרי. 46 ש"ח. היה חרפרף אבל חסר איזשהו קיק של מליחות דווקא. בארוחה השלישית חזרתי לקוקטייל הזה והוא שודרג ודויק בטעמיו. מי שמזג והגיש היה הראל.

פלה קם. דג ים שאנו כובשים במקום, נענע, ג'ינג'ר וחריף. 54 ש"ח. יש מקומות ש-4 נתחים כאלה של דג ים יעלו 75-80 ש"ח. עסק שאכלתי פה לא פעם. איזה דג זה היה? לא זוכר. אולי המאצ'י. הפעם הצ'ילי לא היה חריף כרגיל. נפלתי על צ'ילי אשכנזי. עדיין ביסים מהנים, רעננים וטובים.

מנה חדשה בתפריט הבראנץ'. טום מאן גונג – לביבות שרימפס מטוגנות לצד צ'ילי מתוק שמכינים במקום. 52 ש"ח. אחלה נשנוש ברים. לביבות מטוגנות היטב. טעם שרימפס שגם אם לא דגו אותו בים באותו בוקר עדיין היה עם בייט, מרקם וטעם. הצ'ילי המתוק? טעים. אכן מתקתק-פיקנטי. אני מעדיף חריף יותר אבל עם הלביבות זה היה כיף.

הקוקטיילים שצילמתי למעלה הם שפריצים עם טאץ' שהם רקחו לבראנץ'. זה אחד מהם. זה היותר מריר והלא פירותי – שפריץ וונטי על בסיס אמארו וונטי (Venti Amaro). חמוד, מריר, מרענן. 38 ש"ח.

פלה פאד פיקנג פה – לברק חתוך על העצם, מתובל בג'נגל קארי, חציל תאילנדי ובזיל תאי. 142 ש"ח. מנה שמוגשת לצד סטיקי רייס או אורז יסמין לבן. מנה של 4 צ'ילי שציפיתי שתהיה חריפה גם אם לא חריפה אש. הייתה בקושי פיקנטית. צ'ילי חיוור מאד באופן מפתיע. חיתוך הדג על העצם היה מאד לא נוח לאכילה. אין לי בעיה עם דג ועצמות אבל איכשהו 2 הביסים הראשונים כללו כל כך הרבה עצמות שזה פחות כיף. הראל שאל איך המנה. אמרתי – סביר. שאל למה? אמרתי – לא חריף בכלל. הוא ישר לקח את הצלחת בלי לשאול ואמר לי – נארגן לך מנה אחרת. זה שירות קשוב. הבחור קלט שאני חולה חריף ורוצה לבעור ולא נתן לי לאכול מנה שהיא חצי כוח. יפה מאד.

אז במקום מנה עיקרית הזמנתי עוד נשנוש דגי (התחשק לי דג). הפעם צנוע יותר. פלה דיפ – נתחי דג ים לצד סלט עשבים טריים, שורש ברוקולי ו"נאם פריק טאו טייאו". 58 ש"ח. לסיים במנה של דג נא? למה לא. אצלי אין חוקים. עסק מהנה ורענן כמו מנת הדג הכבוש. קצת יותר חריף (קצת). עדיין ביסים טעימים.

היות ולא אכלתי מנה עיקרית של ממש (אולי 20% ממנה) נותר מקום למתוק. אני ממעט להזמין קינוחים במסעדות אסייתיות וגם בקאב קם האהובה עליי אני אקנח לרוב באלכוהול ולא בקינוח, אבל הפעם בא לי. אז קאו ננייאו ממואנג – סטיקי רייס פודינג, קוקוס, מנגו, בוטנים. 44 ש"ח. פעם ראשונה שאני אוכל את הקינוח הזה כאן. טעים. אפילו מפתיע לטובה כי זה לא היה מתוק להחריד. הפודינג היה מוצלח ועשוי היטב. הייתה כאן מספיק רעננות והעסק לא היה כבד כמו שקינוחי אורז עלולים להיות.

נהניתי. גם אם החריף לא היה מדמיע וגם אם המנה העיקרית לא צלחה, עדיין מה שאכלתי היה לי טעים ומוצלח. האלכוהול בסה"כ גם. השירות על הבר היה מקצועני ומתחשב במיוחד. שאפו. וזה בכל זאת בראנץ' ראשון אחרי הרבה מאד זמן שהמקום לא פעל בשעות הצהריים אז ברור שהם צריכים לחזור לכושר של ביצועי צהריים. זה קרה.

בראנץ' שני משפחתי של שבת – 31 באוגוסט:

שבועיים חלפו. הפעם אחותי התאומה אילת יזמה את הארוחה והזמינה מקום ל-4 כשיחד איתנו ערן גיסי ויהל אחייני החייל בחופשה. השעה 13:30. זאת התמונה שיצאה לי בצילום הראשון בכניסה למסעדה כשהמתנו 2-3 דקות עד שהכניסו אותנו. שחור משחור. תכלס תמונת מצב של המדינה ושל הממשלה הארורה.

זה מה שניסיתי לצלם. קיץ. חם. צהרי שבת. גם בחוץ אנשים ישבו. כמעט כל מקום היה תפוס. בפנים הכל היה מלא לגמרי. הבדל עצום מהבראנץ' הראשון שבועיים לפני. כמה כתבות וקצת קידומים במדיה והקהל מגיע. מקומות טובים שמספקים אווירה טובה ואוכל טוב מצליחים למלא את היציעים, לפחות בחלק מהימים. לשבת צהריים זה בהחלט לא עניין של מה בכך בתקופה הזוועתית הזאת שהיא קשה מאד למסעדות.

תפריט הבראנץ' התאילנדי. נדמה לי שזהה לגמרי לארוחה מלמעלה.

הפעם גם צילמתי את תפריט האלכוהול.

וזה תפריט הקוקטיילים הרגיל.

קוקטיילים טובים. שלי מימין.

נדמה לי שהתחלתי עם אינדסטרי סאוור מקומי. 60 ש"ח. קוקטייל חזק מאד ומריר. בול בשבילי.

פלה דיפ שחלקנו. ראו למעלה.

סאי הואה – נקניקיות בקר עסיסיות וחריפות מצ'אנג מאי. 52 ש"ח. תיאור מדויק. מנה קלאסית כאן שאכלתי לא פעם. אני תמיד מעדיף נקניקית חזיר ודווקא בקאב קם יש תמיד מנות חזיר אבל כנראה שבמנה התאילנדית הזאת הולך יותר טוב בקר. לא אתווכח. לא הייתי בתאילנד. בכל אופן זה טעים ומלא קיק.

טוט מאן גונג. שוב לביבות השרימפס שאכלתי שבועיים לבד סולו. הפעם נאלצתי לחלוק עם עוד 3.

סום טאם – סלט פפאיה ירוקה, עגבניות שרי, לוביה ובוטנים. 46 ש"ח. קלאסיקה שחוקה בכל מסעדה תאילנדית (או סמי תאילנדית או פאן אסייתית)? ודאי ודאי. הביצוע של קאב קם תמיד מוצלח. לא חריף אש אבל חריף מספיק, רענן ומדויק.

אנחנו כבר אחרי 14:00. מלא וגדוש. מראה משמח מאד בתקופה הזו.

עוברים לעיקריות. סטיקי רייסים הוגשו בצד.

קה מו + סן ממה – רגל חזיר בבישול ארוך עם 9 תבליני "פאלו", פאק צ'וי ועלי חרדל כבושים לצד אטריות "ממה". מנת הבשר היקרה ביותר בבראנץ' שאחיין שלי הזמין ונהנה מאד. בצדק. תבשיל מתובל מאד, שופע טעמים. עשוי מצוין. לא חריף בכלל אבל גם לא מתחנף בשום צורה.

זאת מנת ההמשך שלי. המנה עם השם הכי ארוך בתפריט. נאה טון פאד פריק תאי דאם – נתח אונטריב בבישול ארוך על הווק עם פלפל שחור, בצל ופלפל חריף. 86 ש"ח. נהדר. חריף ובועט. מלא טעמים. יש כאן גם פיקנטיות ראויה מהמון פלפל שחור וגם נוכחות בולטת של הצ'ילי הירוק והאדום. הבשר עצמו גם היה עשוי מצוין. מנה שהיוותה הנאה צרופה עבורה.

פאק דונג מו קרופ – עלי חרדל שאנו כובשים, נתחי ברוסט חזיר פריכים, ביצה טרופה ופלפל אדום חריף. 86 ש"ח. העיקרית של אחותי. מנה לא גדולה. הבחורה נהנתה. הייתה חריפות מתונה ורעננות ירוקה של עלי החרדל. החזיר היה פריך וטעים. אפילו ביצה מקושקשת נכחה – אם כבר בראנץ'.

פאד תאי גונג עם שרימפס של גיסנו. 94 ש"ח. אטריות אורז מוקפצות עם ביצה טרופה, נבטים, בצל ירוק ובוטנים כתושים בצד. האיש נהנה מאד. לא מנה חריפה כלל (אפילו לא צ'ילי אחד לסימון) אבל שוב – שפע טעמים, איזון וביצוע מוצלח עם שרימפס טובים שעשויים במידה הנדרשת.

קוקטייל שני לסחבק. נגרוני חוף לבן. 62 ש"ח. טוב מאד ושוב – אלכוהולי מאד.

מתוק לסוף. הזמנו את "הגלידות שלנו" ואת קינוח הטפיוקה.

זה מה שקיבלנו.

אחרי כמה דקות של המתנה מישהו מהצוות יצא והתנצל עמוקות ודיווח שהם לא יכולים להוציא קינוחים. לא נורא. הייתה כנראה איזושהי תקלה במטבח הקינוחים שם. אולי קלקול במקרר/מקפיא. הקינוחים כאן הם חביבים יחסית לז'אנר התאי בארץ אבל הם לא מאסט. קיבלנו צ'ייסרים כלשהם במקום לסיום והלכנו לקנח בגלידות טובות בבוזה. החשבון ל-4 אנשים עם 8 מנות, 4 קוקטיילים ובירה אחת הסתכם ב-846 ש"ח. אכלנו יפה. שתינו יפה. קאב קם נותנת תמורה טובה לכסף ודאי בסטנדרט התל אביבי-ישראלי הלא משהו היום כשהההכל יקר. כיף כאן – כבר אמרתי. הפעם היו לי 3 שותפים שיכולים לחזק את דעתי.

בראנץ' שלישי של חול מועד סוכות – 21 באוקטובר:

חזרתי לפעם שלישית בראנץ'. חול המועד סוכות. קראתי אי שם שהם יפתחו לצהריים של אמצע השבוע גם במהלך חול המועד סוכות אז ניצלתי את אחד מהימים לקפוץ מהמשרד לאכול צהריים אחרי חצי יום עבודה. זה היה יום שני של השבוע. גרם לי להיזכר בערגה בימים הטובים שקאב קם הייתה פועלת כסדרה גם לעסקיות צהריים והייתי פוקד אותה כנראה פעם בחודשיים אז. זה היה אי שם בשנים 2018-2020. משהו כזה. נראה כמו היסטוריה עתיקה עכשיו. אולי אולי הבראנצ'ים הללו של שבת ושל חוה"מ יספקו לחבר'ה כאן חשק לחזור לפעול בצהרי אמצע השבוע. הלוואי. הפעם הגעתי בסביבות שעה 13:00 והיה קצת יותר מחצי מלא. אחרי כחצי שעה המקום המה מעט יותר. יחסית לשעת צהריים של חוה"מ סוכות באזור לא מהמתוירים וההומים של העיר די הופתעתי מהתפוסה.

חזרתי לבלאדי תאי מרי. 46 ש"ח. הייתה טובה יותר, חריפה וחדה יותר מזו ששתיתי בארוחה הראשונה שתוארה לעיל. ביצוע מעולה. דולב הברמן המצוין ציין שהם אכן שינו מעט את המתכון.

לא הייתי רעב בטירוף והזמנתי מנה אחת בלבד. פאד קפאו נאה – נתח קצבים דק על הווק עם בזיל תאי, בצל, פלפל חריף ושורשים תאיים לצד ביצת עין רכה. 88 ש"ח. בצד כמובן סטיקי רייס. מנה שאני מאד אוהב כאן. עוד מנה שופעת טעמים ומתובלת. חריפות טובה (לא בטירוף) ונוכחות מבורכת של הבזיל התאילנדי שמקפיץ ומוסיף אניסיות ובישום נהדרים. מנה כיפית מאד לצהריים.

החמודים נתנו לי (ולעוד בחור שישב לצדי) מנה קטנה נוספת על חשבון הבית. הט פאד פריק תאי דאם. פטריות פורטובלו, שימג'י ומלך היער על הווק עם פלפל שחור, בצל ופלפל חריף. מנה שלמה עולה 86 ש"ח. אני חושב שקיבלתי מנה מוקטנת (אולי לא). זאת מעין גרסה צמחונית של מנת האונטריב שאכלתי בארוחה המשפחתית. מנה נהדרת. התיבול והחריף משתלבים מעולה עם בשר אז אין סיבה שלא ישתלבו היטב גם עם שלל הפטריות המאד טעימות (בשרניות ואיכותיות) הללו. אחלה צ'ופר.

צ'ייסר כלשהו לסיום ויצאתי הביתה לשנ"צ מבורך.

3 ארוחות בקאב קם. בראנץ'. ערב. מה זה חשוב? טעים כאן וכיף כאן. יש בקאב קם שילוב מצטיין של אוכל תאי חד ולא סטנדרטי בחלקו ושל אלכוהול ואווירה טובים. מקום כלבבי. אני אמשיך להגיע ואנשאללה הם יחזרו לפעול בשעות הצהריים של אמצע השבוע אז תהיה לי אופציה תאילנדית משמחת לארוחות צהריים חוץ משרדיות.