ארוחות לא כשרות בעיר הקודש בסימן אילן גרוסי: שתי ארוחות בצ'וטה החדשה שלו ועוד אחת באקסית סאטיה (*)

פוסט ירושלמי. כי פעם ב-X זמן צריך להעלות את ירושלים על ראש שמחתנו. אני תל אביבי ולטעמי רוב מוחלט של הקולינריה היצירתית, המעניינת והאיכותית נמצא בתל אביב. אני מחריג אוכל עדתי, מסעדות פועלים ואוכל רחוב. אלה קיימים בכל מקום. אבל כשמדברים על קולינריה ישראלית מודרנית תל אביב היא מרכז העניינים ללא תחרות. חיפה לטעמי בעשור האחרון מנסה לתת פייט ויש שם יופי של התפתחות. ירושלים בירתנו לנצח נצחים אמורה להיות העיר המרכזית לצד תל אביב אבל היא מזמן נותרה מאחור. סצינת המסעדות בה מקובעת ושמרנית. באופן כללי אין מספיק מסעדות חדשות שנפתחות ואם ישנן כאלה מדובר ברוב מוחלט של מסעדות כשרות בהשגחה עליונה שאני באופן אישי משתדל להימנע מהן. את מסעדות השף הלא כשרות שפועלות בשישי בערב או בשבת אפשר לספור ב-10 אצבעות ואני לא בטוח שנדרשות כל ה-10 ולכן כל מקום חדש ולא כשר שנפתח בירושלים הוא בגדר בשורה. מקום שחילונים אוכלי כל כמוני צריכים לחזק (כמובן בהנחה שהמקום יהיה איכותי ויספק סחורה טעימה).

יש כמה קבוצות חזקות שעדיין מנסות לשמר את הגחלת החילונית ההולכת ומתעמעמת מול שליטה חרדית-דתית-מסורתית. קבוצת מחניודה כמובן שלמרבה הצער מיישרת קו (משיקולים כלכליים-עסקיים) וכל המקומות שהיא פתחה בשנים האחרונות הם כשרים (למשל סטקייה הכשרה שהחליפה את צמח הלא כשרה), קבוצת טלבייה, מונא שנכון להיום מפעילה רק את מסעדת האם ויתר המקומות שלה הם בת"א. בתוך כל אלה יש מסעדן אחד שלא מיישר קו וזהו אילן גרוסי. ב-1992 הוא פתח את שאנטי (נסגרה ב-2023), ב-1999 את צ'אקרה שעד היום היא אחת המסעדות הלא כשרות הפופולריות בעיר. ב-2014 הוא עזב את צ'אקרה ופתח את סאטייה אותה עזב ב-2025 וגם היא ממשיכה לפעול בהצלחה ונחשבת למקום מבוקש, ודאי בקרב "תיירים" ישראלים חילוניים שמגיעים לסופ"ש בעיר הבירה. בגיל 61 גרוסי עדיין רעב ובאוקטובר 2025 הוא פתח את צ'וטה בלוקיישן בו שכנה מסעדת צ'לו. המשותף לכל המסעדות – מלבד העובדה ששמותיהן לקוחים מסנסקריט או הינדית עתיקה ומקושרים לתרבות הניו-אייג' ההודית – כולן לא כשרות ולא מתנצלות, ובירושלים המתחרדת ונטולת התיירים זה לא עניין של מה בכך. מבחינתי כחילוני ואתאיסט שמתעב את מנגנוני הדת השולטים גרוסי הוא ממש על תקן של לוחם חופש. כמו שנכתב בכתבה של רותם מימון בהארץ ב-6 בנובמבר "מבחינת אילן גרוסי, להגיש לירושלמים אויסטרים זה לשמור על שפיות".

הפוסט הזה הולך אחורה בזמן. ב-31 באוקטובר ביקרתי בצ'וטה בפעם הראשונה, שבועות ספורים אחרי פתיחתה. הייתה כתבה אחת במאקו שפורסמה על הפתיחה ושמעתי גם דיווח מקדים מרותם מימון שבילה בה לטובת אותו ראיון והמליץ בחום. ישבתי שם יחד עם יותם אחייני (שתכלס הוא אחי הקטן). למחרת ניצלנו את העצלות לבשל בבית וישבנו בסאטיה, האקסית הטריה של גרוסי שממשיכה לפעול במלוא המרץ. ב-11 באפריל חזרתי לצ'וטה יחד עם יותם והפעם הצטרפה אלינו נועה רעייתו שבאוקטובר נהנתה לה באוסטרליה בעניינים אקדמיים-מקצועיים. אתחיל מהארוחה הטרייה של "הפסקת האש" של מלחמת שאגת הארי, אמשיך עם ארוחת הבכורה בצ'וטה ואסיים בסאטיה.

Choțā, ארוחת שבת צהריים, 11 באפריל:

ניצלתי את ההפוגה המבורכת או הפסקת האש ממלחמת שאגת הארי שטראמפ כפה על ישראל כדי לעשות סוף שבוע רגוע בבית של אחייני יותם ורעייתו נועה במושב מבוא בית"ר בהרי ירושלים הפסטורליים (שנהנים מפריחת אביב מהממת בימים האלה). ביום שישי בערב ארגנו לעצמנו ארוחת ערב לתפארת ובשבת בצהריים ניצלנו יום יפה לטיול בוקר בפאתי מושב מטע (אזור שמורת נחל זנוח) ואחריו קפצנו לצ'וטה לסיט צהריים מאוחר יחסית ב-14:30. זו כאמור פעם שנייה שלי שם, פעם שנייה גם של נועה וליותם זו פעם שלישית במסעדה. ספוילר – כולנו נהנינו מכל ארוחותינו בצ'וטה. הגענו בערך בדקה איחור והסועדים אותם החלפנו במושבי הבר הפנימי בדיוק שילמו והיה צורך ב-2-3 דקות לניקוי המקום. מיד סיפקו לנו החבר'ה כוסיות של מבעבע צונן (מניח שקאווה) כדי שלא נעמוד סתם ונחכה. אחלה וולקאם.

תפריט צהרי שבת על קיר המסעדה.

ועל בר הנירוסטה. אני לא יודע אם זה תפריט שבת רגיל בצ'וטה (בשבתות המסעדה פתוחה רק לסרוויס צהריים) אבל הוא היה יחסית מצומצם וכלל מוטיבים "בראנצ'יים" קלילים יותר ופחות מנות מתפריט ערב של יום חמישי (שניתן היה לצפות בו באתר טאביט). קצת התבאסתי כי חסרו לי מנות ירק ומנות דגים (נאים למשל) שיש בתפריט הערב הרגיל אבל זה עבר לי מהר. גם תפריט הערב אינו גדול והוא די אקלקטי. בתפריט הערב יש מנות שהן מיקס ישראלי, ערבי, איטלקי, צרפתי, טורקי, אסייתי. תפריט ירושלמי גלובלי. זה די מזכיר את סאטיה אבל התפריט כאן ממוקד יותר. מי שאחראים עליו הם אילן גרוסי והשף דניס טורק שאילן הביא איתו מהמטבח של סאטיה והוא השף הראשי שמנהל את המטבח.

אלכוהול בכוסות. הזמנו בקבוק מוסקדה צרפתי שזו ברירת מחדל שתמיד עובדת.

משמאל – לא פוקצ'ה. בייגלה ירושלמי. לחם שבת בתפריט. 22 ש"ח. קיבלנו גם סלטון תפוחי אדמה (אוליביה) בצד שלא צילמתי.

צזיקי, קישוא בלאדי, זעתר. 28 ש"ח. פשוט וטעים. צרוב ומתובל במדויק.

רוסטביף פילה בקר, איולי שיפקה, ג'רג'יר. 82 ש"ח. אני לא מעריץ פילה בקר ולרוב אני נמנע מהנתח היקר והמתחנף הזה. כאן הופתעתי. העסק היה נהדר. הבשר עצמו, איולי השיפקה העוקצני שהרים לו נהדר, הג'רג'יר, הבצל האדום המוחמץ. מיצוי טעמים וביצוע מעולים.

ספייסי טונה. 48 ש"ח. הוספנו יחידה שלישית ב-24 ש"ח. ביס שהולך עם גרוסי ממסעדותיו הקודמות. ביס נכון. הלחם, מינון הדג, חיתוך הדג, התיבול, הפלפול. פשוט וטעים מאד.

גבינת פנחס, עגבניות מגי, ג'רג'יר, מלפפון, בצל. 74 ש"ח. אכלנו סלט דומה בארוחה הראשונה (אז מעט יותר מורכב ומיוחד). כאן נכחו זיתים שחורים. לטעמי התמחור גבוה ביחס לפשטות חומרי הגלם. זו לא מנה קטנה אבל לא הייתי מתנגד אם גם במנה הזו היו מגניבים לי 2 פילטים של אנשובי. כסלט ירקות וגבינה – סלט טעים, רענן וטוב.

על בר הנירוסטה. המקום קטן עם כ-30 מקומות ישיבה. יש מושבים מסביב ויש מקומות בחוץ אבל זה המקום הכי כיפי והכי נכון לחובבי קולינריה לשבת בו לטעמי.

קריספי קלמרי, איולי. 68 ש"ח. אנחנו במקום שבשורה התחתונה הוא די פשוט ולא יומרני ובתפריט שהיה אף יותר פשוט ומצומצם מהרגיל, אז קריספי קלמרי. זה תמיד כיף (עם קלמרי טרי כמובן ולא צמיגי קלמרי קפואים וחסרי טעם). התיבול, הטיגון לקראנץ' נכון, האיולי (אחד היה השיפקה והשני לימון כבוש מפולפל) – הכל כמו שצריך. מדי פעם גם פשטות עובדת היטב עבורי.

שרימפס אלה פוטנסקה. 98 ש"ח. אני מניח שאלה שרימפס טריים שמגיעים בייבוא בקרח. הם לא נמשו מהים התיכון. אבל הם ודאי עדיפים על הקפואים התעשייתיים שמוגשים בהמון מסעדות. ההבדל במרקם ובטעמים הוא של שמיים וארץ. הטרי – גם ההוא שמגיע מצונן בארגזי קרח – הוא טעים מאד. הקפוא התעשייתי הוא כלום ושום דבר. גם המרקם של הטרי המוקפא הוא מרקם מוצלח בהרבה מאחיו התעשייתי שאיבד צורה. כאן העסק היה טוב מאד. מידת עשייה טובה, מוצקות של השרץ, רוטב פיקנטי וטעים, מפולפל, חמאתי ועם נוכחות מבורכת ומדויקת של צלפים מצוינים. מה חסר? אולי סחיטה של לימון שמשום מה לא ביקשנו.

כוכבות האירוע. נקניקיות עגל שמנות, פירה, חרדל ובצל מטוגן. 82 ש"ח. תענוג. הרבה זמן לא נהניתי מנקניקיות עגל שכאלה. לרוב הן דקות יותר. הן היו שמנות, עסיסיות ומעושנות וממש הרגישו לנו כמו נקניקיות חזיר (שבעיניי זו ודאי החיה הכי מתאימה לנקנוקים). אילן אמר לנו שמכינים עבורם את המסה שאכן עוברת עישון אבל שאין בה חזיר. אהבנו את החריצה של הנקניקיות ואת כל מה שהגיע מסביבן. הכל פגע בול. מנה נהדרת.

שיפוד אדנה קבב, בצל סומק, יוגורט. 88 ש"ח. הרבה פלפל צ'ומה (או משהו בסטייל) הוגש בצד וגם צ'ילי ירוק (לא חריף) קלוי. הפיתות הדרוזיות הדקיקות אפשרו לבנות ביסים כיפיים וטעימים. הקבב היה עסיסי וטוב עם נוכחות כבש מורגשת (אפשר יותר). מנה מהנה מאד.

ביסים של טירמיסו על חשבון אילן. טירמיסו קלאסי וטוב מאד. בלי חידושים אבל בביצוע מוצלח ובמתיקות מאוזנת.

טארט פטל. 48 ש"ח. בצד גלידת וניל וריבת תותים. הבצק היה מעט אפוי מדי אבל עדיין טעים, חמאתי ופלייקי. כל היתר – יופי. פשוט, טעים, ועם נוכחות פטל חמצמצה-מתקתקה בולטת.

קצת קומפוט אגסים של אשתו של אילן כי למה לא.

עד הארוחה הראשונה שלי בצ'וטה לא פגשתי את אילן גרוסי מעולם. בארוחה ההיא שעוד מעט אכתוב עליה ישבנו בדיוק באותם מושבים, קרוב לאיש, והוא שוחח איתנו לא מעט. נראה לי שהוא קלט שאנחנו מביני עניין שבאים בטוב. אפילו מסרתי לו ד"ש מרותם מימון שראיין אותו כמה ימים לפני כן. הוא סיפר לנו שהוא מאד מעורה במה שקורה בתל אביב ומגיע לא מעט לאכול במקומות הנכונים אבל במסעדה שלו הוא מתרחק מאופנות ומטרנדים ושואף להאכיל ולשמח את האורחים עם אוכל איכותי, טרי, עונתי ולא מסובך. הוא ליטרלי עושה את זה. מפנק, מגיש ומאכיל. רוח המפקד הזו שורה על שאר הצוות. כולם מצוינים. כולם שירותיים ונחמדים. נראה שכולם נהנים מעבודתם. זה עניין די נדיר במחוזותינו וזה אחד מסודות הקסם של צ'וטה. בארוחה הזו המלצרית הראשית שלנו הייתה רותם והיא הייתה אחלה.

חשבון ל-3.

ארוחה טובה ומהנה מאד גם בתפריט מצומצם יחסית ופחות מעניין מהרגיל עם שתי מנות שזהרו ואפילו הצליחו להפתיע אותי – הרוסטביף והנקניקיות. יש משהו שובה לב בצ'וטה. מסעדה קטנה עם הרבה לב, אירוח למופת ווייבים פשוט נהדרים. הצוות מקסים וניכר שאילן גרוסי נהנה מכל שנייה ומארח כאן ברוחב לב ובהנאה גדולה. כשלאלה נלווים אוכל טוב מאד ואלכוהול טוב שזורם אז קשה שלא ליהנות.

אני חוזר כמה חודשים אחורה לימים רגועים מעט יותר, לא הרבה אחרי הסכם חמאס-ישראל ושחרור כל החטופים, ימים שחזרנו קצת לנשום אוויר וארגנתי לעצמי סופ"ש של אוויר הרים צלול במיוחד אצל אחייני במושב מבוא בית"ר. צ'וטה שרק נפתחה במהלך אוקטובר הייתה על הכוונת שלנו.

Choțā, ארוחת שישי בערב, 31 באוקטובר:

הזמנתי מקום מבעוד מועד ליום שישי בערב. אילן גרוסי עזב כאמור את השותפות בסאטיה רחבת הידיים שהייתה מסעדה "לכל המשפחה" (החילונית) ופתח מקום אינטימי בהרבה ברח' בן סירא בירושלים. "רציתי הפעם משהו אישי, פשוט ולא גדול, אין לי יותר כוח לארח שולחנות של 15 סועדים ולהגיש תפריט ילדים" כך הוא צוטט בכתבה במאקו. צ'וטה היא בדיוק זה. הוא לקח איתו כאמור כשותף את השף מסאטיה דניס טורק (בן 28) שמנהל את המטבח. הזמנו מקום ל-20:30 וישבנו על בר הנירוסטה שנמצא בלב החלל הנעים והמינימליסטי. אני מאד אוהב מקומות כאלה שיש בהם אינטראקציה ישירה ואינטימית עם הצוות. אייקי הברמן/מלצר מזג והגיש (אחלה אייקי) ואילן שמנהל את העסק מחוץ למטבח הגיש מנות, המליץ, שוחח, ופה ושם פינק ברוחב לב.

קאווה לסיפתח עם קבלת התפריטים. זו קבלת פנים נאה על חשבון הבית שגורם לסועדים להרגיש כאורחים רצויים מהשנייה הראשונה במסעדה.

תפריט סוף אוקטובר. ערב שישי. רחב משמעותית מתפריט צהרי השבת מאפריל וגם מעט יותר מתוחכם. היה מבחר יפה ומזמין של מנות ירק, דגים ופירות ים ובשר. כאמור מיקס גלובלי עם טאץ' ירושלמי. כמה כיף לראות מקום ירושלמי חדש שמגיש פירות ים בלי לחשוש. אפילו מנה של נקניקי חזיר איטלקיים הוגשה כאן באותו ערב.

תפריטי האלכוהול.

הצצה לבר ולחלל המסעדה. תפסנו יום סתווי חם.

לפני ההזמנה. אילן שרק קיבל את פנינו הגיש לנו טעימת נקניקים איטלקיים (מהחיה הנכונה) על החשבון.

וגם זיתים כבושים.

לב השור, ג'ל עגבניות, קונסומה עגבניות, גבינת פנחס, אנשובי. 68 ש"ח. דומה לסלט שאכלנו באפריל אבל קצת יותר מתוחכם ומורכב עם כמה אלמנטים של עגבניות ונוכחות מבורכת כתמיד של אנשובי. סלט נהדר שמטבע הדברים היה מוצלח ומעניין יותר מהאח של שבת שלו. מנה שהייתה רעננה וטעימה עד מאד והפכה את העגבניות למרכז העניין.

קרפצ'יו בר ים עם צ'אי הדרים, נענע וצ'ילי. 74 ש"ח. בר ים הוא לא הדג המועדף עליי במנות נאות אבל הוא היה טרי וטעים ומה שעשה את המנה כיפית במיוחד זה הרוטב של צ'אי הדרים שדניס השף אמר לנו אח"כ שהוא נולד בכלל מצ'אי הדרים שהוא הכין לבת זוגו המצוננת והתה התקרר וכשהוא טעם אותו הוא חשב שזה יכול לעבוד עם דג נא. עובד. התה מוסיף עוקץ ועומק של מרירות עדינה ונעימה שמחמיאה לדג.

בייבי תירס, קרם תירס, חמאת טבסקו, פרמז'ן. 58 ש"ח. תענוג של מנת תירס. לא מתוקה כמו רבות ממקבילותיה. מאוזנת מעולה. טעמי גריל נוכחים ורוטב חרפרף-פלפלי וחמאתי שהלך מושלם עם התירס.

שיפוד שרימפס, לחם שרוף וציר סרטנים. 68 ש"ח. מנה דומה זכרתי מסאטיה מארוחה שאכלתי שם כשנה לפני (לא הרחבתי עליה כאן משום מה). אלה היו ביסים מעולים ועשויים בול עם טעמי ים מודגשים, טעמי גריל מבורכים וחמאתיות נהדרת.

קוקי סאן ז'אק, קרם שורשים, ציר עוף מצומצם, מקלות תפוחי אדמה. 76 ש"ח. מנה שהייתה טעימה, עדינה יחסית וכיפית. אפשר היה לטעמנו לשדרג אותה מעט עם טעמי גריל/עשן נוכחים יותר.

יין אדום נמזג. שתינו הרבה בארוחה הזו. אני לגמתי לא פחות מ-3 כוסות. שניים לבנים – פיקפול דה פינה מדרום צרפת ומוסקדה שפגשנו למעלה. זה היה ברברה איטלקי שנמזג לי.

שיפוד דנבר, באק צ'וי, ברביקיו יפני. 118 ש"ח. מנה מאד מאד מוצלחת. גם כאן אפשר אולי לחזק מעט טעמי עשן של ברביקיו אבל העסק היה נהדר, הבשר היה איכותי, עשוי במידה הנכונה והתמסר יפה יפה לחיתוך ולחך, והרוטב היה טעים ועשיר.

רצינו כבר קינוח אבל אילן שכאמור התגלה כמארח מקסים רצה שנטעם את הביף בורגיניון שלהם. קיבלנו כמה ביסים. זו מנה שאני לא נוטה להזמין כי אני מכין אחת לא רעה בעצמי כשבא לי כזו בחורף אבל זו של גרוסי את טורק מעולה. בשר רך ועשיר במיוחד ורוטב יין מצומצם נהדר שקיבל כאן חמצמצות של פרי אדום שהיינו משוכנעים שבאה מפטל אבל היא הגיעה כך נאמר לנו ממלח לימון (אני מניח שבשילוב עם יין אדום מתאים).

הקינוחים פשוטים וזממנו על זה של גלידת הוניל עם ריבת החבושים אבל אילן ברוחב לב פשוט נתן לנו בלי לשאול טעימות של שניים – הטירמיסו (מוצלח. מריר-מתקתק-אספרסואי כהלכה ולא מתחנף – בדיוק כמו זה מאפריל) וגלידת הוניל וריבת החבושים שגם היא באה טוב מאד (אף היא של אשתו של אילן ובעיניי טובה יותר מקומפוט האגסים של אפריל).

החשבון. לא מעט צ'ופרים של ימים ראשונים ורוחב לב ירושלמי. כולל לא מעט צ'ייסרים שלגמנו כאן בקצת יותר משעתיים נהדרות.

סאטיה שגרוסי פתח ב-2014 יושבת ברחוב קרן היסוד ומנוהלת כעת ע"י שותפיו לשעבר והשף הראשי הוא חיליק שראבי שנמצא בה מ-2015. יצא שאכלתי בסאטיה לראשונה כשנה לפני כן ונהניתי (עם בני משפחה אחרים). בניגוד לצ'וטה הקטנה, סאטיה היא מסעדה רחבת ידיים עם חלל לא קטן כולל בר ומקומות ישיבה גם במרפסת חיצונית. מקום וותיק למדי שמיועד למשפחות החילוניות של אזור ירושלים ולחובבי אוכל שבאים לסופ"ש בעיר ממועטת המקומות הפתוחים בשבת ורוצים ליהנות מארוחה איכותית. התפריט כאן שומר על יציבות. קלאסיקות ים-תיכוניות עם קריצות ליבשות אחרות (פה ושם הוא משתנה עונתית בהתאם להיצע חומרי הגלם). נאמר לנו שהתפריט לא אמור להשתנות בהרבה מימיו של גרוסי במסעדה. אני אכן זכרתי לא מעט מהמנות מהארוחה שאכלתי ב-2024.

כשהגענו כמו שניתן לראות היה יחסית ריק אבל תוך חצי שעה העסק התמלא יפה. ישבנו על הבר וקיבלנו שירות מקסים במיוחד מאריאל הברמן הצעיר והחמוד (ומבין העניין). חלקנו בקבוק סוביניון בלאן ירדן שלשמחתנו היה עם 15% הנחת שבת כמו יתר היינות שמוצעים בבקבוק.

התפריט. המנות כאן הן קצת יותר בייסיק מצ'וטה. בכל זאת צריך להתאים לקהל מגוון גילאית. אבל העסק איכותי ומגוון דיו כדי להתאים גם לקהל שמרני וגם לקהל מעט יותר הרפתקני.

היינות.

קישוא בלאדי צלוי, לאבנה, סלסת בצלים מקורמלים, דואה, אבן יוגורט. 56 ש"ח. מנה טובה ועשויה היטב על כל מרכיביה עם קישוא שהיה צרוב היטב ושמר על בייט ראוי. הדואה ואבן היוגורט סיפקו עניין ואומאמי מתובל.

קריספי ברבוניות, איולי שיפקה ולימון. 78 ש"ח. אני מניח שהמתכון של איולי השיפקה זהה לצ'וטה. כשהטיגון נעשה כמו שצריך, הקריספ הוא קריספ והאיולי חד, ברבוניות מטוגנות (או כל דג ים קטן) זה עסק משמח במיוחד.

פפאיה, קריספי דג, כוסברה, צ'ילי, שום, בצל מיובש. 92 ש"ח. כמו בצ'וטה גם בסאטיה יש מנות עם קריצה לאסיה. משמח שהן לא מתחנפות לחך כמו רוב המנות "התאילנדיות" במסעדות פאן אסייתיות ואפילו "תאילנדיות" ברחבי הארץ. אחלה מנה, רעננה ומלאת טעם ומרקמים. כמובן שהחך שלי סבר שאפשר לתת בה יותר מן החריף אבל זה אני.

שרימפס, שום, יין לבן, פטרוזיליה, שרי צלויות ולחם שרוף. 124 ש"ח. דומה למנה בצ'וטה. מנה פשוטה וקלאסית אבל הביצוע שלה כאן היה נהדר. השרימפס מלא טעם, חרוך מעט ועסיסי. הרוטב – חמאתי ומעט ימי עם נוכחות מספקת של טעמי שרימפס. הלחם השרוף סיפק עוד טעמי גריל שיצרו ביס אחד שהוא תענוג.

קפלטי קרם תירס, פקורינו, קראמבל אגוזי לוז. 96 ש"ח. מנת פסטה מצטיינת. גם במרקם, גם בדקיקות הפסטה וגם בתיבול הרוטב והשילוב המבורך עם אגוזי הלוז והפקורינו. עם בזיקה קלה של עוד פלפל שחור גרוס (שמשום מה לא חשבתי לבקש) העסק היה יכול להיות מושלם. כמעט מושלם למנת פסטה בישראל זה המון.

לקינוח הזמנו פנקוטה עם ריבת ענבים וקראמבל. 44 ש"ח. קינוח טבחים בוגר, טעים וטוב שהיה עשוי ללא דופי וללא עודפי סוכר וג'לטין.

קיבלנו גם טעימה על חשבון אריאל של גלידה וניל, טחינה, סילאן וצנוברים.

החשבון מ-1 בנובמבר 2025.

זו הייתה ארוחה משובחת וטעימה בסאטיה עם שירות נהדר. מהארוחה הזו נראה שסאטיה ממשיכה לשמור על איכות ויציבות ולספק את הסחורה גם בעידן פוסט אילן גרוסי. אני מעריך שהיציבות הזו ממשיכה גם בימים אלה (שמעתי חוות דעת חיוביות גם מהחודשים שחלפו).

עד כאן "ירושלים של מטה". ירושלים השפויה והליברלית שלמרבה הצער הולכת ונעלמת. ירושלים החילונית של אילן גרוסי ושות'. כולי תקווה שצ'וטה תהווה סנונית ראשונה לעוד כמה מסעדנים אמיצים שיעזו לפתוח מקומות לא כשרים בעיר הבירה הכשרה מדי שלנו. אולי אם אכן תהיה הפסקת אש ומלחמת ישראל-אירן-חזבאללה בסבב המי יודע כמה תסתיים רשמית לפחות לכמה שנים מעכשיו זה גם יקרה (לשם כך תיירות חו"ל חייבת לחזור). אנשאללה. בינתיים כל שנותר לתל אביבים כמוני הוא כן לעלות מדי פעם לירושלים, לטייל קצת בהרים (בטח באביב הפורח) ולחזק את השפויים והליברלים הירושלמים שאילן גרוסי הוא נושא הדגל הקולינרי שלהם.

הפרחים לצה"ל.

(*) פוסט של סאטיה בתחילת יולי 2026 דיווח על כך שהמסעדה תיסגר וב-25 ביולי יהיה הסרוויס האחרון. קולינריה לא כשרה בירושלים היא עולם הולך ונעלם. עצוב.