הפסקת אש כפויה נגזרה על הצפון וניצלתי את ההפוגה כדי לבקר את אחייניי אסף (קיבוץ דפנה) ואיתמר (בית הלל) בסופ"ש ארוך שכלל גם הארכה ליום ראשון בצהריים. הגעתי ביום חמישי בערב לדפנה. ביום שישי בבוקר עשינו מסלול מהנה וקל בשמורת נחל עיון על מפליו. המסלול באמצע הדרך נחסם בגלל מפולת שלא ברור אם היא מנזקי החזבאללה או מנזקי החורף ואפשר לעשות מסלול קצר מהכניסה הצפונית במטולה למפל התנור ואז לחזור ברכב לכניסה הדרומית ולהשלים עם מפל הטחנה. כך עשינו. כמה יפה שם, ודאי כשהשמורה הייתה כמעט ריקה מאדם. את הפסטורליה שוברים כל הזמן תותחי צה"ל שיורים ללא הפסקה, הדהודי ירי ופיצוצים עמומים אחרים, כמו גם יציאות של מטוסינו שמרעישים היטב את הסביבה. זו המציאות באזור גם בלילה. רעשי התותחים (ופה ושם צרורות מאגים) נשמעים קרוב קרוב לדפנה וסביבותיה ולעתים אף מרעידים את החלונות. גם אזעקת כטב"מ שקיבלנו לפתע ביום שישי בלילה סביב חצות הזכירה שהמלחמה בצפון עדיין כאן. עאלק הפסקת אש.
קצת תמונות מנחל עיון לפני האוכל.
בצהריים חשבנו איפה אפשר לנשנש משהו ג'אנקי וזריז. יש כמה אופציות להמבורגרים וניסינו את זו של בית הלל. משק מרק והמבורגר מרק (מופעל ע"י עומרי מרק – דור שלישי למשפחת מייסדים בבית הלל). הגענו בסביבות 12:30.
משק מרק – המבורגר מרק ופוד טראק באלרמי – פיצת שף, בית הלל:
בחצר המשק מפעילים כאן מתחם אוכל בשישי ושבת בצהריים (12:00-17:00) של פודטראקס משתנים. בזמן המלחמה הם הדרימו לכפר סאלד וכעת חזרו הביתה. ההמבורגר הוא שלהם והוא העניין המרכזי אבל הם מארחים עוד יזמי אוכל מקומיים. חשבנו שאנחנו מגיעים רק להמבורגר אבל התברר שהגענו להפנינג שלם כולל די.ג'יי, כמה דוכני אמנות וכלים, בית קפה וכריכים בשם קפיניו, משאית פיצה שף בשם באלרמי, בירות, יין וקוקטיילים בשם גדסי, מתחם מלבי העונה לשם מלביהו ועוד. אנחנו הגענו להמבורגר אבל לא יכולנו לסרב גם לפיצה.
בירה שבט. בכלל מפרדס חנה.
הזמנו 3 המבורגרים ואז התפנינו להזמין גם פיצה שקראה לנו. באלרמי פיצה שף (Balerami – מה שבא לרמי). פודטראק של בחור בשם רמי קונסטנטינובסקי שגוגל מספר שהוא שף עם 20 שנות ניסיון במטבחים. לפי האתר שלו הוא מנהל פודטראק "נודד" וביום שישי הזה הוא חנה בבית הלל.
הטאבון ניצב על הטנדר.
הזמנו פיצה יער מהספיישלים. פטריות, קלמטה, ארטישוק אלה-רומאנה, שמן כמהין. 65 ש"ח. ויתרנו מראש על שמן הכמהין שאני לא מחובביו. זו הפיצה. עבודת בצק לא רעה בכלל לטאבון שמופעל על טנדר ולהכנת פיצה בתנאי שטח. אני מכיר כמה פיצות "נאפוליטניות" בתל אביב פחות מוצלחות. זו הייתה פיצה טעימה ונעימה. ודאי לא הטופ של הטופ (כאן לא נאופוליטן) אבל הבצק היה טעים והטופינג מתובל היטב.
מרקבורגר. המבורגר עם צ'יפס. גם צ'דר. ההמבורגר נעשה בגריל פחמים. טעים בסה"כ. לא מתקרב לרמת הבשרים של ההמבורגרים המצטיינים בתל אביב וגם מידת העשייה הייתה קצת אובר לטעמי אבל כמנה כיפית לסגירת צהריים למי שבאיזור זה מספק את הסחורה.
חזרנו לשנ"צ.
המחשבה המקורית שלי לערב הייתה לקפוץ למלון פרא ומסעדת רוז' שעדיין לא יצא לי לבקר בה. מסתבר שהם חזרו לפעילות רק אחרי הסופ"ש הזה ולכן חיפשנו מקום אחר. חשבתי על נסיעה של כ-50 דקות דרומה למגדלנה אבל היה בה מקום פנוי רק לאזור 18:00 וזה פחות התאים. בלולו קיבוצטריה היה מקום או לאזור 18:00 או החל מ-21:15. גם פחות התאים. לשתיהן אגיע בהמשך. חיפשתי מקום וראיתי שבג'ש יש מסעדה בשם בלדנא שפתוחה ונראתה נחמדה. התקשרתי והזמנתי לנו 3 מקומות לשעה 20:00. כ-45 נסיעה ואנחנו בג'ש.
ג'ש. גוש חלב. כ-800 מטר גובה. זה הנוף מהכביש שצמוד למסעדה. ג'ש הוא היישוב היחיד בישראל שרוב תושביו הם נוצרים־מרונים, לצד מיעוטים של מוסלמים ונוצרים־מלכיתים. עדות לכך הוא השימוש בבשר חזיר במסעדה (יש גם איטליזים עם בשר חזיר שלא ממש נפוץ בארץ – למי שמחפש בשר חזיר ועצמות לראמן למשל).
נכנסנו למסעדה כמה דקות לפני 20:00.
בלדנא – מסעדה ערבית-גלילית בג'ש:
בלדנא (באנגלית Baladna ובערבית بلدنا) מסעדה ים-תיכונית גלילית שנפתחה בשנת 2010 ע"י טוני אלעאזר שנפטר ב-2021. המסעדה פועלת כיום ע"י שלושה מהאחיינים: וויליאם, וויסאם ורוני תומא. הם גם פתחו בר יין במבנה העתיק, ובחללי המסעדה שמלאים בפיצ'פקעס וקישוטים יש גם פינות זיכרון לטוני. כשחיפשתי קצת חומר רקע לפוסט הזה נתקלתי בכתבה מהארץ של רוית דנינו על ממשיכי דרכו של טוני: בחיפה ברחוב הנמל נפתחה בסוף 2023 חומוסייה בשם חומוס אבו טוני ע"י 3 צעירים, שניים שעבדו אצל עלאא מוסא בקרודו ובלוקס – וויאם עזאם שהוא יליד ג'ש, וחוסין סרוואן מעכו, והשותף השלישי – סאהר חלחל – להבנתי אף הוא מג'ש. טוני שימש כמנטור עבורם והם פתחו את החומוסייה וקראו לה על שמו. באחת הגיחות שלי לחיפה יצא לי לאכול שם פעם אחת סביר שמתישהו בתחילת 2024. היה טעים. רק כעת התוודעתי לקשר לג'ש ולשם אבו טוני.
במסעדה. בערבים פחות קרים אפשר לשבת גם בחצר הרחבה שבחוץ. גם כך יש כאן מבנה רחב ידיים ומלא אופי שנעים לשבת בו.
תפריט המסעדה. מנות ערביות-גליליות מוכרות, לא מעט סלטים וגם מנות בשר וים. כאמור גם חזיר. יש גם תפריט אלכוהול ויין.
בירה ויין. נדמה לי שזה היה רודיטיס יווני.
לחם בלדנא עם מטבלים. 35 ש"ח. לאבנה טובה, פסטו טוב, זיתים טובים מאד, טחינה-עמבה מוצלחת ועגבניות מרוסקות סטנדרטיות. סיפתח מוצלח.
אחרי ההמבורגר והפיצה של הצהריים רצינו סלט והתלבטנו בין סלט אלביאדר עם בורגול וברינזה מטוגנת לבין סלט רוקט עם בצל, כדורי לאבנה, עגבניות מיובשות וחמוציות. בחרנו ברוקט. 45 ש"ח. הלאבנה פוררה כאן יפה ושימשה כמתבל מרכזי בסלט. היו כאן עגבניות טריות והמיובשות אולי נכחו כמעטפת בלאבנה המפוררת. לא התנגדנו לעובדה שאת החמוציות החליפו אוכמניות. הסלט היה טעים, מתובל כמו שצריך ורענן.
יש חזיר מעושן במסעדה ערבית אז ברור שנזמין. זה בטח מעניין יותר מקרפצ'יו סטנדרטי ואפילו מערוס (היחיד של עראיס). מעושן בלדנא. רצועות בשר לבן מעושן במחבת עם בצל, פטריות, תפו"א ושרי. 90 ש"ח. גם כאן בהחלט לא התלוננו שהתוספת לבשר השתנתה. היה כאן סלט בורגול עם רוקט, עגבניות ופטרוזיליה. לטעמי זה עדיף מפטריות ותפוחי אדמה. העסק היה טעים. הבשר רוכך יפה, נצרב יפה במחבת והעישון שלו היה עדין וטוב. סלט הבורגול היה טעים ומתובל היטב עם לימוניות טובה. נהנינו.
שישברק עם בשר ברוטב יוגורט. 65 ש"ח. שישברק זו מנת חובה כנראה בכל מסעדה ערבית-גלילית באשר היא. אכלתי המון כאלה במשך השנים וכמה שזה נראה בייסיק קל לפשל. לעתים הבצק עבה מדי ונגיס מדי, לעתים הוא רכרוכי מדי, לא פעם הבשר תפל ולא מספיק נוכח, לא פעם הרוטב עלול להיות חמוץ ולא מאוזן או מתובל יתר על המידה בתבלינים גסים. כאן היה יופי של ביצוע. כיסונים מוצלחים ואלסטיים, מילוי בשר טעים עם נוכחות טלה עדינה, רוטב יוגורט טעים ומאוזן. קצת ירוקים, שמן זית ופלפל שחור לתיבול. עבודה טובה.
קבב הבית. 4 קבבונים בשיפוד מקל קינמון על מצע פריקה וטחינה. 78 ש"ח. נכון שהגשת קבב בשיפוד מקל קינמון קצת מזכירה אוכל אירועים בניינטיז אבל כאן זה אותנטי. גם קבב זה עסק בסיסי וקלאסי שקל לקלקל עם בשר בינוני ומסה יבשה. הקבב הזה היה טעים מאד. שמנמן, מתובל מצוין, עם נוכחות ירק טובה, עסיסי ועם טעמים של בשר איכותי. הפריקה והטחינה-עמבה ליוו היטב את הבשר. נהנינו מאד גם מהמנה הזו.
לקינוח בחרנו בלילות ביירות. 40 ש"ח. אחד מקינוחי השף בתפריט. עוד קלאסיקה ערבית וגם היא בביצוע טוב. אכלתי כבר לייאלי ביירות בביצועי שף מהוקצעים יותר, עם מסה אוורירית והגשה מפונפנת, אבל הקינוח בבלדנא היה מוצלח מכל בחינה. טעים, במתיקות מאוזנת ובמרקם טוב של בסיס הסולת ושל קרם הגבינה.
430 ש"ח ל-3 אנשים כולל שתי כוסות אלכוהול וקינוח זה מחיר מעורר קנאה ביחס למחירי תל אביב (וגם חיפה).
הגענו לבלדנא בלי ציפיות ובלי הרבה ידע על המקום (למעט כתבה אחת של דוד קישקה עליהם מ-2025 והעובדה שגיסתי אסנת (או אסי בקיצור – אמא של אסף ואיתמר) אכלה שם עם 2 אחיותיה לפני כשנה והן נהנו. אני מצאתי לה אז את המקום דרך מפת גוגל כשהן שהו בצימר לא רחוק מג'ש. שמחנו לגלות מקום נעים, טעים ומסביר פנים. גם אם לא מדובר במסעדת שף גלילית מוכרת ניכר שיש בבלדנא יד טובה ורצון לספק איכות גבוהה לסועדים.
ליל שישי נתן לי טעימה קלה של מה זה להיות תושב אצבע הגליל או תושב באזור גדר הגבול הלבנוני בצפון. אזעקת כטב"מ שנשמעה סמוך לחצות ואחריה מה שניתן להעריך כתגובה צה"לית של הרעשות תותחים ומאגים לתוך הלילה. אלה נשמעות לעתים כהד עמום ולעתים הן נשמעות כל כך קרובות שגם אטמי אזניים לא עוזרים. אחרי לילה מאתגר מעט קמנו לעוד טיול ביום אביבי מהמם. הפעם לאורך נחל דן מצפון לבית נחמיה.
זה הירדן במבט מקיבוץ עמיר שהיה יעד הצהריים שלנו.
לולו קיבוצטריה היא אחת המסעדות היחידות שפועלות בשישבת באזורי הקיבוצים והמושבים באצבע הגליל. לא הצלחנו למצוא בה מקום לשישי בערב אבל בשבת בצהריים לא הייתה בעיה. הזמנו מקום לשעה 13:45.
לולו קיבוצטריה – מסעדה איטלקית קיבוצית בקיבוץ עמיר:
טרטוריה איטלקית שנפתחה בתחילת 2025 ע"י בני זוג – רועי כהן, שהיה שותף של חיים טיבי בטיביס, וזוגתו אופיר זילברשטיין שניהלה את הפלור ואת תחום היין באותה מסעדה. השף של המקום הוא צחי רודה, יליד קרית שמונה ותושב בית הלל בהווה, שבעבר היה שף של מסעדת פוקצ'ה בגן הצפון ועבד גם בטוטו ובלולו בנחלת בנימין (תחת רוסלן אוסוב. למעט השם אין למיטב הבנתי קשר בין שתי המסעדות). ביחס למסעדות גליליות קיבוצטריה זכתה ללא מעט כתבות וביקורות בתקשורת האוכל. רובן ככולן חיוביות מאד.
לולו ממוקמת בתוך בניין לשימור שעבר שיפוץ ששימש כבית הקירור הראשון של הקיבוץ.
כאן ישבנו. נעים ונחמד עד מאד.
התפריט. בהחלט נראה מבטיח ביחס לממוצע המסעדות האיטלקיות הגנריות שממלאות את ישראל.
תפריט היין. הרבה איטליה, מעט צרפת וישראל. רצינו בקבוק של הפקורינו אבל הוא לא היה בנמצא.
ולכן בחרנו בפרא (Pra) סואבה אוטו מחבל ונטו. יין שהוא תמיד ברירת מחדל טובה לארוחה איטלקית.
סלסלת לחמים, מחמצת ופוקאצ'ה, סלסת עגבניות טרייה עם שמן זית ובלסמי, סלט חצילים ופיסטוק. 30 ש"ח. מחיר סביר ביותר למנת לחם. הלחמים – מצוינים. מטבל העגבניות היה טוב ומתובל כמו שצריך. מטבל החצילים היה טעים ביותר.
לפני פסטות מושחתות צריך איזון ירוק. סלט בושה, חסה ליטל ג'אם, בצל סגול אפוי, צנונית, ויניגרט זעתר והדרים, גבינת בושה מצופה בזעתר וסומק, שקדים מקורמלים. 72 ש"ח. פעם בשנה בערך אני נותן הסכמה להזמין סלט מבוסס חסה במסעדה ומקווה לטוב (כי חסה זה בשורה התחתונה עלה משעמם). זה היה יופי של סלט. ירקות טריים מאד, גבינה מצוינת, תיבול חד ומחמיא עם ויניגרט מצוין. אם צריך לחזק משהו זה אולי מעט יותר שקדים קלויים ועוד קצת נוכחות של זעתר. בקטנה.
שתי פסטות להמשך. מימין: אנלוטי תירס ומסקרפונה – רוטב חמאת מרווה, יין לבן, ציר עוף, בזיליקום, עירית, אפונה, פרמז'ן ופלפל שחור. 92 ש"ח. פסטה טריה תוצרת בית. מוצלחת מאד. בצק דק ואלסטי, מילוי נדיב ורוטב עשיר, חמאתי וטעים מאד. המחשבה היחידה שלנו הייתה שצריך קצת יותר לפנק בפלפל שחור אבל משום מה לא חשבנו לבקש. משמאל: ספגטיני סרטנים – ציר עוף ובשר סרטנים כחולים, חמאת תירס, פלפל אורפה, פרמז'ן, לימון, בזיליקום ועירית. 115 ש"ח. מנה מוצלחת מאד אף היא. הפסטה כאן היא איטלקית איכותית יבשה. הרוטב כמו קודמו היה מצוין. השילוב של ציר עוף וסרטנים היה מוצלח. הלימוניות והשימוש בפלפל אורפה נתנו עוקץ מבורך. כרגיל במנות פסטה שמכילות סרטנים הייתי רוצה כמות כפולה של בשר סרטנים.
עוד פסטה. הפעם בשרית. טורטליני זנב שור – זנב שור בבישול ארוך, ציר בשר, חמאה ויין אדום, ירקות עונתיים. 115 ש"ח. לטעמי המנה הטובה ביותר בארוחה. יופי של טורטליני. בצק דק שמתפקע במילוי "שערות" בשר זנב שור עשיר טעמים וציר בשר. רוטב עשיר אף הוא עם שפע של חמאה. העושר הזה זכה לאיזון מצוין של ירוקים טריים מאד – אפונת שלג צעירה נפלאה, מעט תרד ועלי מרווה. מנה נהדרת.
לפני המתוקים בחרנו במנה בשרית נוספת. שיפוד שקדי עגל פרובאנס – רוטב ציר עוף, חמאה ולימון, גזרים מזוגגים, ארטישוק ירושלמי בריגול (שבפועל הפכו לשומרים) ועלי בוקצ'וי. 125 ש"ח. לא מחיר זול כלל וכלל אבל ביחס למנות שקדי עגל תל אביביות שלרוב במחיר כזה מכילות הרבה פחות שקדי עגל זה סביר בימינו. השקדים היו טובים מאד, עם מינון שומן מינימלי יחסית (שזה נדיר למדי ובהחלט חיובי), נצרבו יפה והיו טעימים מאד. גם כאן הרוטב היה מדויק. ברור שיש כאן שף שיודע להכין רטבים ולאזן היטב חמאתיות וכבדות עם אלמנטים מתאימים. במקרה הזה ציר עוף יחסית עדין ולימון שמוסיף המון. על הגזרים אפשר לטעמי לוותר ולהגיש כאן ירק אביבי ירוק אחר בנוסף לשומרים (עשויים מצוין) ולבוקצ'וי.
לקינוח. ויתרנו על טירמיסו והזמנו מוס שוקולד אוורירי – 70% מוצקי קקאו, שקדים מקורמלים, פלור דה סל ושמן זית של משק כץ. 48 ש"ח לתלולית מוס מכובדת בגודלה. גזרת הקינוחים כאן די קלאסית ושמרנית (שזה הגיוני) והשילוב של מוס שוקולד עם מלח גס ושמן זית הפך כמובן לעניין שבשגרה. הביצוע כאן היה מוצלח. המוס אכן שוקולדי, מריר וטעים מאד והשילוב עם שאר הרכיבים הוא מוצלח. האווריריות יכולה להיות מעט יותר מודגשת כדי שהתואר "אוורירי" בתפריט יהיה מוצדק עד הסוף. כך או כך – גם הביסים המתוקים, כמו יתר הביסים בארוחה הזו היו טובים.
החשבון. היה גם נגרוני. בתל אביב על ארוחה דומה היינו משלמים עוד 100 ש"ח כנראה. אולי עוד 150.
לולו קיבוצטריה סיפקה לנו ארוחה מוצלחת ואיכותית. לפעמים כתבי האוכל מחמיאים בצדק למקום. בקיבוץ צפוני קטן הייתי מצפה יותר למסעדה איטלקית שמרנית ובינונית אבל לולו התגלתה כיופי של מקום. תכלס – כנראה מוצלח יותר מרוב המסעדות האיטלקיות התל אביביות שהן סטנדרטיות ומשעממות. ברור שחומרי הגלם כאן הם טובים מאד ושהיד שעמלה על הפסטות ועל הרטבים היא יד מקצוענית. השילוב של מיקום מלבב בקיבוץ חביב, צוות צעיר (אגב גם חלק לא מבוטל של הסועדים היו צעירים) ואוכל טוב הופך את לולו קיבוצטריה ליעד כדאי במיוחד למטיילים בצפון.
אחר הצהריים. החרמון במבט מקיבוץ דפנה.
יום ראשון הגיע.
יצאתי בדרכי בחזרה לתל אביב בתחבורה ציבורית שבימים הללו שכבישי הצפון אינם פקוקים בטירוף והאוטובוסים רחוקים מלהיות מלאים, זה לגמרי לא נורא. לקחתי אוטובוס מקרית שמונה שעוצר בצומת מגדל וירדתי. היעד לצהריים – מגדלנה. אמרתי לעצמי שזו בכל זאת הזדמנות נדירה לבדוק את המסעדה גם אם מדובר ב-detour. לא הזמנתי מקום. תיארתי לעצמי שיימצא לי מקום. היו לי כשעה וחצי לשיטוטים לפני שעת פתיחת המסעדה ב-12:30 אז קצת כינרת, קצת מגדלא, קצת נוף לארבל.
הגעתי למתחם בו נמצאת המסעדה קצת אחרי 12:00. ב-12:20 עליתי לקומת המסעדה ובדקתי שיש מקום. חיכיתי כ-10 דקות ונכנסתי. כמובן שהייתי הראשון להיכנס ובמהלך הארוחה שלי הגיעו עוד כ-8 או 10 סועדים בלבד, ומדובר במסעדה רחבת ידיים. מי שהוביל אותי פנימה ואמר לי לשבת איפה שאני רוצה היה השף והבעלים – יוסף (זוזו) חנא.
מגדלנה – מסעדת השף יוסף (זוזו) חנא במגדל:
מסעדת שף ערבית-גלילית שנפתחה בשנת 2013 ע"י השף יוסף (זוזו) חנא שהוא במקור מהכפר ראמה. כשהיא נפתחה היא נחשבה לאחת המסעדות פורצות הדרך במטבח הערבי-גלילי שכן היא היוותה מסעדת שף מודרנית, מושקעת ומעוצבת, כזו שמשלבת קלאסיקות של המטבח הערבי המסורתי עם הגשה עדכנית. במשך השנים היא זכתה לסופרלטיבים רבים בתקשורת האוכל ותמיד נכללה ברשימת המסעדות הטובות בארץ ברשימות כאלה ואחרות. לי זה היה ביקור ראשון בה. לפני שפתח את מגדלנה ניהל חנא את מסעדת תנורין המסורתית יותר הממוקמת בצומת מגדל מעבר לכביש (ועדיין פועלת). הוא נחשב במשך השנים למנטור לדור של שפים ערבים צעירים, הבולט שבהם הוא כנראה חמודי עוקלה שהיה שף תפעולי במגדלנה במשך שנים והמשיך ממנה לאיטליאנו דלה קוסטה ואחריה לראסיף 33 המצוינת בחיפה (אותה עזב. כרגע הוא מעורב בגריל 65 בצומת מחנה 80 ועמל על מסעדת אוכל רחוב חדשה בחיפה בשם Lululeesh שלהבנתי נפתחה זה עתה להרצה).
הכניסה מהקומה השנייה של הבניין שכולל למטה סופר גדול של דבאח, אימפריית הבשרים הגלילית. להבנתי הם שותפים גם במסעדה ויחד עם פאדי דבאח הבעלים חנא גם חתום על מסעדת הבשרים אומניה (או לפחות היה מעורב בפתיחתה).
בפנים.
חדר פרטי עם נוף.
הבר.
החלל המרכזי. חלל גדול, מרשים ומרווח מאד. יש נוף לכינרת שכרגע מציג יותר חפירות בנייה של מלון שנבנה שם בחודשים האחרונים.
תפריט האוכל. לא גדול. אני לא יודע אם הוא מצומצם יותר ביחס לשנים קודמות בשל השפעות המלחמה ומיעוט המבקרים. זו ודאי מסעדה שנשענת בשגרה על תיירים מקומיים וכמובן תיירים נוצרים שעולים לרגל לכינרת ולמגדלא, מקום הולדתה של מרים המגדלית הלא היא מריה מגדלנה. אין ספק שהשנים האחרונות הן מכה גדולה למסעדה כמו מגדלנה.
קוקטיילים במחירי המרכז.
תפריט היינות.
בחרתי בכוס של יקב ישראלי שלא היכרתי. סוביניון בלאן של יקב ג'סקלה. מסתבר שזה יקב בוטיק משפחתי מהכפר ג'ש בו אכלנו ביום שישי בערב. סגירת מעגל שכזו. כוס היין במזיגה נדיבה עלתה 54 ש"ח. יופי של יין.
בינתיים אני לבדי.
מנה ראשונה. סביצ'ה דג ים, גספצ'ו הדרים, כדורי לאבנה, בצל, קישואים, כוסברה וצ'ילי. 82 ש"ח. הדג היה טונה אדומה טריה מאד. כמו שניתן להבחין היו כאן גם עגבניות וצנונית ועלי שיסו לטאץ' פיוז'ני. המנה הייתה מוצלחת, עדינה, רעננה וטעימה מאד. טעמי ההדרים היו טובים והדג היה באיכות מצוינת. זו לא מנה שמחדשת משהו וודאי לא מנה מהפכנית בשנת 2026 אבל זו כן מנה איכותית מאד.
קובה נייה טלה, בצל, בורגול, פלפל שטה וקרם שום. 92 ש"ח. בהחלט לא זול אבל כמות הבשר כאן הייתה מכובדת. מנה טעימה ואיכותית מאד. איכות הבשר הגבוהה הורגשה היטב. טעמי הטלה היו מעודנים וטובים. התיבול הכולל היה אף הוא מעודן יחסית. יש כאן יד מאופקת שלא מפגיזה בתבלינים וזה בהחלט מבורך. קרם השום היה נהדר וגם הוא היה יחסית מעודן בטעמיו. הביסים של הלחם הקלוי, הבשר והקרם ערבו עד מאד לחכי. מה שכן – הקובנייה של חמודי עוקלה, תלמידו של זוזו חנא מראסיף 33, זכורה לי כיותר בועטת ומעט יותר טובה (היא כללה גם תבשיל טלה טחון).
להמשך התלבטתי בין קבב פח'ר אלדין (מחווה למשפחת המלוכה בירדן) לבין השישברק. שתי קלאסיקות. בחרתי בשישברק. שישברק, יוגורט עיזים, צנוברים, סלסה עגבניות ועלי נענע. 92 ש"ח. שישברק טעים מאד אבל די סטנדרטי. ב-2026 שישברק הפכה להיות מנה ששגורה במסעדות רבות במחוזותינו, ערביות ויהודיות. זו מנה שכבר זכתה לגרסאות שף עדכניות ולשילובים פיוז'ניים מודרניים ולכן אולי ציפיתי למעט יותר יצירתיות במגדלנה ואולי גם להגשה מעט יותר מושקעת ויפה. העסק כאן טעים מאד, טעמי הטלה נוכחים והמילוי של הכיסונים נדיב, רוטב היוגורט חמצמץ ומעודן. הכל איכותי אבל רגיל למדי.
אכלתי 3 מנות שמוגדרות כמנות ראשונות אבל הן היוו ארוחה מלאה ומשביעה. לקינוח כמעט תמיד נותר מקום. ויתרתי על לילות ביירות שאכלתי בבלדנא בג'ש לטובת כנאפה.
קפה שחור.
כנאפה, גבינה עכאווית, פיסטוק פרסי. 54 ש"ח. הוגשה עם גלידת פיסטוק. ביצוע מוצלח של כנאפה שנעשית במקום. הייתי רוצה מעט יותר שיזוף וקראנץ' של הקדאיף (עוד חצי דקה-דקה של מכת גריל) אבל העסק היה בסה"כ טעים מאד. המתיקות סבירה, הגבינה טעימה ויחסית מעודנת והפיסטוקיות טובה. נהניתי.
החשבון. בהחלט לא מסעדה זולה (ודאי יקרה הרבה יותר מבלדנא בג'ש שם ארוחה ל-3 עלתה כמעט כמו הארוחה הזו). משלמים כאן אקסטרה על הלוקיישן המושקע, על המוניטין ועל חומרי גלם שברור שהם איכותיים.
ארוחה טובה ומהנה. גם השירות היה מצוין, נעים ומסביר פנים. ברור שמגדלנה היא מסעדה איכותית מאד בז'אנר, ובזכות המיקום, העיצוב והדקדוק בפרטים, היא שומרת על מעמדה כאחת המסעדות הערביות-גליליות הטובות בארץ. אני מניח שבשנותיה הראשונות היא הייתה אטרקטיבית יותר בזכות החדשנות והמודרניות. כעת היא כבר לא מחדשת הרבה ולכן היא אולי איבדה מעט מהקסם ששבה את לב המבקרים בתחילת דרכה בשנים 2013 ו-2014. מסעדות כמו לונא בנצרת, ראסיף 33 בחיפה, לוקס בחיפה של עלאא מוסא, המסעדות של עומר עילוואן, או נאיפה בתל אביב (אמנם דרוזית אבל המקור הוא גלילי) מספקות לטעמי יותר עניין קולינרי. מה שבטוח – למי שנקלע לאזור הכינרת בצד הטברייני ורוצה לאכול במסעדה מושקעת שהיא יותר משיפודיית פתיחת שולחן, מגדלנה היא אופציה טובה מאד.
עד כאן סופ"ש פלוס גלילי אביבי מקסים, מוצלח וברובו טעים מאד. הפוסט הבא יהיה ככל הנראה שוב תל אביבי.
תגובה אחת
1. המיקום הטופוגרפי של בלדנא בחלק העליון של ג'יש והאבן המקומית שממנה היא בנויה מוסיפים לתחושה שהמקום הוא וואן אוף א קיינד. כשהיינו היה חורף, רוחות יזקות נשבו בחוץ, ובפנים היה נעים. זוכר במיוחד מנה של פריקי עם בשר טלה קצוץ דק, שקדים ואגוזים פריכים מעל וזילופים של טחינה על הכל. אהבנו.
2. מסעדת רוז' (אוף השם המעצבן הזה שלא שייך לכלום) במלון פרא אינה עוד מקום ש"אם יוצא" מנסים אותו. בגלגול הראשון של רועי דורי היא הייתה מצויינת. כשהגיע אחריו יוסי הייב היינו חשדנים, אבל נתנו לו לצבור לפחות חצי שנת ניסיון עד שהגענו. סעדנו אצלו שתי ארוחות מעולות מבוססות על הרבה צמחי ליקוט שהיו זמינים. ארוחות הבוקר שלהם שוות בהחלט אף הן, אז…. הפסד שלך.