נאי, הבר התאילנדי החדש שבתוך קאב קם עם שתי ארוחות, ועוד ארוחה בבית תאילנדי – האם והאחות

בפברואר 2026 חגגה מסעדת בית תאילנדי של יריב מלילי ואשתו לק 30 שנה לפתיחתה. חתיכת אירוע. בתחילת 2017, כמעט 20 שנה אחרי נפתחה האחות הצעירה וההוללת שלהם – קאב קם. בר מסעדה תאילנדי שמח, בועט, אלכוהולי ולא מתפשר. הייתי המון פעמים בקאב קם שאותה אני מאד אוהב והרבה פחות פעמים בבית תאילנדי שמשהו בוייבים ובאוכל שלה פחות עושים לי את זה. כשהתחילו השמועות על נאי (Nai) הבר החדש בתוך הבר הוותיק שנפתח להרצה, היה לי ברור שזה מקום שאשמח לנסות אותו. נאי נפתח מתישהו במרץ להרצה שקטה ואני ביקרתי בו לראשונה ב-19 באפריל וחזרתי שוב במאי. בין לבין יצא לי גם לתת כבוד למלכה האם התאילנדית שחגגה 30 שנה ואיתה אסיים את הפוסט הזה.

פירוש השם Nai בתאית הוא "בתוך" וזה בדיוק העניין. חלל צמוד לקאב קם ששימש מקום של סנדוויצ'ים נסגר. מלילי ושותפיו איתמר ישראלי ואייל אפלבוים ניצלו את ההזדמנות ופתחו בר חדש בתוך הבר הקיים, כשהכניסה אליו היא לא מהרחוב אלא מקאב קם עצמה. זה לא next door אלא ממש in-door. הזדמנות נדל"ניסטית כזו היא נדירה. היא אפשרה להם לפתוח בר צמוד, נמוך תקרה, אינטימי (35 מקומות ישיבה) ומעוצב. החלל נפרד לגמרי אבל המטבח הוא משותף. יש עמדת תקליטי ויניל שהפכה להיות טרנד בולט בברי אוכל רציניים (לא מדבר על רופטופס או מקומות שהם חצי מועדון). אובי, סוף ו-RPM בלוינסקי הם 3 דוגמאות מהשנה האחרונה. יש בר מרכזי מאד נוח ומושבי צד לזוגות מאד לא נוחים. המקום מעוצב בטוב טעם עם הרבה סטייל יחסית נקי. שילוב של המון עץ שהובא מתאילנד ובר אבן גדול. מין מיקס תאילנדי-יפני. היפניזם היחסי קיים גם בתפריט הסאקה המוצע כאן.

ארוחה ראשונה על הבר, 19 באפריל:

קפצתי עם חברי עופר לב ונכנסנו בשעה 18:00. כמו הדלתות של קאב קם כך גם הדלת של נאי נפתחת ב-17:00.

ישבנו על הבר מול הברמן בר ניומן שהגיע לשם אחרי תקופה בקבוצת הבסטה וסוף. כמו נאי (וקאב קם) שהיא דור ההמשך של בית תאילנדי כך גם בר ניומן הוא דור ההמשך לברמנים. אדי ניומן אגדת הברמנים הוא כבר שנים רבות אחד הברמנים בקאב קם עצמה מעבר לדלת..

התפריט. מנות תאילנדיות קטנות ובינוניות שכמובן הולכות עם אלכוהול. התפריט להבנתי אמור להיות דינאמי ולהשתנות תדיר. עד שעה 19:00 יש נכון להיום אפריטיבו של 20% הנחה הן על האוכל והן על המשקאות מה שהופך את הישיבה בשעות הערב המוקדמות למשתלמת במיוחד.

קוקטיילים וחיזוק אלכוהול יפני – סאקה וצ'ו היי (משקאות על בסיס שוצ'ו). יש גם טייקים מעניינים של נגרוני.

עמדת התקליטים.

התחלנו עם 2 סוגי נגרוני. השמאלי ענה לשם אומאמי והימני תאי. בראשון (שלי) היה מיצוי של אצות שהוסיף מליחות ימית מעניינת. בשני הייתה נוכחות צ'ילי. שניהם היו מוצלחים.

הבסיס לנגרוני האומאמי. Baldoria Vermouth Dry Umami. ורמוט בוטיק שמיוצר באיטליה שיצרו 3 אנשי אלכוהול שלפי האתר שלהם הכירו בבר הקוקטיילים הפריזאי הידוע – Little Red Door. אחד מהם אגב שמו Dotan Shalev שנשמע לי שהוא מאד ישראלי.

פאד פאק בונג. עלי מורנינג גלורי על הווק, טאו טייאו (זה שם הרוטב), שום ופלפל אדום חריף. 62 ש"ח. עשבוני, חרפרף, שומי, בועט ומוצלח.

הומוק פלה. פילה לוקוס צלוי בעלה בננה, למון גראס, שמיר וחציל תאי. 70 ש"ח. מנה מעולה שהפתיעה אותנו לטובה כי לא אכלנו משהו דומה לה בקאב קם לפני כן. יופי של דבר. דג מצוין ועסיסי, עשבוניות וחריפות נהדרים, נוכחות מעולה של הלמון גראס. מנה קטנה מלאה ברבדים ועומק טעמים חדים ומעניינים.

גונג פה. סלט שרימפס ואנמה, למון גראס, תמרינדי, נענע ובצל סגול. 72 ש"ח. גם מנה מוצלחת. ימית, רעננה, לימונית וחמצמצה עם שרימפס ואנמה (זן טרי מיובא בקרח שלא מזמן ניסו לגדל בארץ במים מלוחים וזה לא החזיק הרבה זמן). מנה נטולת חריפות אבל גם נטולת חנופה.

טוט מאן פלה. לביבות לברק מתובלות בקארי אדום, לוביה וכפיר ליים. 48 ש"ח. מנת 2 ביסים (אחד לכל אחד). נשנוש ברים דגי טעים, חרפרף למדי. ביס כיפי.

קוקטייל שני. עכשיו אני רואה שלא חוייבנו עליו. דם איט ג'ימי. Dam’n It Jimmy. סאקה, רום, ורמוט יבש ושרי מנזנייה. גרסת המקום לדריי מרטיני. במקום ג'ין משתמשים בסאקה ורום. מריר, חזק וטוב.

זה לא קרטון חלב. זה קרטון סאקה.

מו מנאו. ברוסט חזיר עסיסי עטוף בנאם פלה פריק, כפיר ליים ונענע. 68 ש"ח. בקאב קם יש הרבה מנות חזיר מוצלחות וטעימות (למרות איכות החזיר הישראלי שהיא לא יציבה). זאת הייתה מנה טעימה מאד. המוטיב העשבוני-לימוני וחרפרף המשיך גם כאן. החזיר נצלה היטב והיה טעים. אנחנו נהנים.

מבט לחלל הבר. קטן. קצת לפני 19:00 ועדיין לא מלא. המקום כמעט עדיין לא פורסם ברבים (יצאה כתבה ראשונה של לין לוי במאקו באותו בוקר. זה עדיין לא ייצר אפקט). רוב הכתבות על נאי החלו כשבוע-שבועיים אחרי כן. בארוחה הספונטנית השנייה שלי בשעה הזו כבר היה מלא לגמרי. אנשים מנצלים את ההאפי האוור.

קוקטייל שלישי (רק בשבילי). קורן פאשנד. ויסקי בשטיפת חמאה, ליקר תירס, אנגוסטורה ביטר. 58 ש"ח. בר שכנע אותנו שהתירס כאן נוכח אבל לא מתוק. צדק. קוקטייל שהפתיע והיה מוצלח ונעים לשתייה. הויסקי בשטיפת חמאה איזן היטב והחליק יפה בגרון.

זה ליקר התירס המקסיקני.

נאה טון פאד צ'ה. תבשיל אונטריב בבישול ארוך עם שורשים תאיים, לוביה ותאי בזיל. 62 ש"ח. מנה קטנה ומצוינת. עשייה מעולה של הבשר, חריפות מעולה מכמה מקורות (כמו שיש במנות כאלה ואחרות בקאב קם), בזיל תאילנדי שמשתלב מעולה. אחלה.

קינוח טפיוקה-קוקוס וקרח קוקוס גרוס העונה לשם לוט צ'ונג שקיבלנו על חשבון הבית. מרענן, במתיקות מאוזנת וטעים. בקאב קם הייתה (ואולי עודנה) גרסה דומה.

עמדת התקליטים בתקריב. הווליום במהלך הארוחה היה נוכח ורם אבל לא מוגזם. לא היינו צריכים לצעוק. אני יכול להעריך (אולי אני טועה) שבשעות 21:00-23:00 הווליום מתגבר.

אחרי קצת יותר משעה ומחצה. חשבון ל-2 סועדים ולוגמים. היו כאן צ'ופרים אבל שתינו הרבה ואכלנו יפה ולשובע. 20 אחוזי הנחת האפריטיבו הופכים את השהות בנאי בשעות בין הערביים (17:00-19:00) לכדאית ומשתלמת יחסית. אי אפשר לומר שזול כאן כי אין מקום איכותי (ודאי המשלב מזון ואלכוהול איכותיים) בתל אביב שהוא זול, אבל בהחלט סביר כאן. נכון לעכשיו. כולי תקווה שהאפריטיבו הראוי הזה הוא כאן כדי להישאר, גם במציאות הכלכלית המחורבנת לעסקי האוכל בימים האלה.

זו הייתה ארוחת בכורה (או משתה בכורה) מוצלחת ומהנה מאד בנאי. נהנינו גם מהאוכל וגם מהמשקאות. די ברור שבר אינטימי וקטן של קאב קם האיכותית מתחיל את חייו בנקודת התחלה גבוהה למדי, כי העוסקים במלאכה הם מנוסים ומקצוענים. מהסיפתח הזה היה לי ברור שנאי הוא מקום לחזור אליו – ודאי לנוכח העובדה שמנות האוכל כאן אמורות להשתנות מדי פעם ולספק לי את הגיוון שאני מחפש בברי אוכל מהסוג הזה.

ארוחה שנייה בשולחן צד, 14 במאי:

הגעתי ספונטנית בשעה 18:00. יום חמישי. נאמר לי שאין מקום על הבר ושיהיה לי מקום לשעה ורבע בלבד. תיארתי לעצמי שזה יספיק היות ואני בגפי. שולחנות הצד המצולמים בתמונה הם המושבים היחידים מעבר למושבי הבר שהם נוחים. אני ישבתי באחד ממושבי הצד שמיועדים לזוגות. תנוחת הישיבה שנכפית כאן מוזרה למדי – חצי מהצד, על הספה במעין אלכסון (לפחות כשמתחילים לאכול). החלל פשוט קטן מדי כדי להציב שולחנות עם כיסאות נורמליים (למעט השולחן האחרון). העסק לא נוח לטעמי, ודאי כשכל דקה-שתיים עובר איש צוות עם משקה או מנה מהמטבח. בשבילי זה לקח – אין מקום על הבר אני אמשיך הלאה למקום אחר.

תפריט מאי. ניתן לראות שיש מנות שנשארו ויש מנות חדשות לגמרי בדינאמיקה המובטחת. היו גם 2-3 ספיישלים שהוצעו.

18:05. הבר אכן כמעט מלא. הוא יתמלא לגמרי. כך גם המושבים מסביב. כולם כבר הספיקו לכתוב על המקום וכשיש 35 מקומות לאייש במקום עם הייפ זו לא משימה קשה במיוחד אפילו בימים קשים אלה. כשיצאתי באזור 19:15 גם קאב קם הייתה מלאה כמעט לגמרי כולל המרפסת החיצונית. יום חמישי הוא תמיד יום חזק למקומות אוכל ואלכוהול אבל בת"א מתניעים יחסית מאוחר והבליינים ייצאו ב-20:30-21:00 ואף מאוחר יותר, ולכן כשיטה – מי שמחפש מקום ספונטני ליחיד אפילו ביום חמישי הפופולרי ליציאות, סביר שימצא לו כזה דווקא בשעות 18:00-19:00, גם במקומות חדשים וטרנדיים.

הקוקטייל היחיד של הערב. טום יאם פאלומה. טקילה וולקן, סודה אשכוליות וצ'ילי. 56 ש"ח. קוקטייל שלא נהניתי ממנו במיוחד. הוא היה חלש למדי. לא מספיק אלכוהולי, בלי מרירות הדרית מספקת של האשכולית וכמעט נטול חריפות. לא מאוזן. לטעמי היה צריך יותר מהכל. לא יודע אם הוא שוקשק בחופזה בגלל לחץ על הבר (שכבר היה בשעה הזו) אבל זו לא הרמה של הקוקטיילים מהארוחה הראשונה. ביקשתי לכל הפחות חיזוק של הטקילה וקיבלתי שוט לחיזוק.

יאם סרדין. סרדין כבוש בסגנון תאי, ליים, בצל סגול וכוסברה. 56 ש"ח. גם צ'ילי וקריספי שום נכחו כאן בנדיבות. מנה חדה ומוצלחת מכל הבחינות. לעטוף בעלה ולאכול בביס אחד או שניים. יש כאן כל מה שאפשר לצפות ממנה תאילנדית של דג כבוש. דגיות, לימוניות, עשבוניות, חרפרפות, שומיות. ביס מצוין.

עוד מנה שלא נכחה בארוחה הראשונה. פלהמוק טוט קומין. קלמרי מטוגן בפלפל לבן וכורכום (שורש – לא האבקה הצהובה) לצד נאם פלה פריק. 70 ש"ח. מנה טובה עם טעמים טובים אבל העשייה של הקלמרי עצמם הייתה יכולה להיות טובה יותר. הוא היה קריספי אבל יכול היה להיות קריספי יותר. כנראה עניין של טמפרטורת טיגון. רוטב הנאם פלה פריק שלהם מוצלח ועוקצני כרגיל.

להשלמת ארוחה מלאה הזמנתי מנה נוספת שלא נכחה בתפריט מאפריל. פאד קפאו קגנאי. לב וכבד עוף על הווק, בזיל תאי, רוטב צדפות ובצל. 72 ש"ח. גם מלפפונים נכחו וביצת עין. הייתי אמור לקבל לצדה גם סטיקי רייס אבל ויתרתי כי לא בא לי אורז. העסק היה טעים ומפולפל כהלכה. נתחי העוף הקטנים היו עשויים היטב, הושחמו יפה על הווק אבל לא התייבשו. הפלפול מכמה סוגי פלפל וצ'ילי היה טוב מאד. מנת ברים מהנה. עכשיו אשמח לראות מנה דומה עם חלקי פנים של פרה שזה תמיד יותר טעים לי (יש כזו בקאב קם לעתים קרובות).

19:05. החבר'ה על הבר פינו את מקומם לבאים בתור. מיצו את האפריטיבו.

חשבון לערב בנוהל מזורז. 20% הנחת האפריטיבו עדיין כאן ואקווה שכך זה יימשך.

הארוחה הזו הייתה פחות מהנה עבורי מקודמתה. עדיין איכותית וטובה אבל פחות מחודדת. לתחושתי היה חסר איש צוות בשירות. מאחורי הבר או בפלור (או בשניהם). שתי מנות היו מוצלחות, מנה אחת הייתה בסדר פלוס והקוקטייל היה בינוני. הישיבה עצמה בשולחן הצד הזה לא נוחה בעליל. להבא אדע שאם אין מקום על הבר עצמו צריך לוותר. בכל אופן לא אשפוט לחומרה את נאי גם אחרי ארוחה פחות מצטיינת. יש כאן עדיין מקום כלבבי עם אוכל מעניין, בועט ולא מתפשר, אלכוהול איכותי, שינויי תפריט תכופים, ואווירה טובה. הלקח לארוחה הבאה – להגיע עם עוד שותף אחד לפחות, לשבת רק על הבר, ולבחור מעט יותר טוב את בחירותיי.

לריספקט אני משרבב כאן גם את הארוחה שלי מסוף אפריל בבית תאילנדי. נתקלתי פה ושם באזכור של ציון 30 שנות פעילות של המסעדה ושל תפריט ספיישלים של כל מיני מנות עבר מהמיטב וקפצתי לצהריים ספונטניים ביום ראשון, 26 באפריל.

בית תאילנדי – ארוחת צהריים, 26 באפריל:

במשך השנים ביקרתי לא פעם בבית תאילנדי אבל מאז שקאב קם האחות הקטנה והבועטת נפתחה לפני קצת יותר מ-9 שנים ביקרתי בה אולי פעמיים. אני אישית מעדיף את האווירה, את האוכל הבועט יותר ואת האלכוהול המחוזק של קאב קם (שאצלי היא כנראה טופ 10 בעיר – בניגוד לבית תאילנדי) ועכשיו נוספה נאי החדשה שאף היא מסתמנת כמקום כיפי הרבה יותר עבורי. בקיצור – בית תאילנדי נדחקה אצלי די מזמן, אם כי יש לציין שגם לפני עשור ויותר לא החשבתי אותה כפייבוריטית גדולה ברשימותיי.

הגעתי בשעה 12:00 שהיא שעת הפתיחה וישבתי על הבר. אני זוכר סרוויסים של צהריים שכבר בפתיחה השתרך תור של לא מעט סועדים ומסעדה מלאה יפה יפה כבר 1/2 שעה אחרי הפתיחה. הסרוויס הזה היה יחסית רגוע והתפוסה גם כשיצאתי עמדה על כ-30% או 40% פלוס מינוס. 

יש תפריט קטן של "מנות אייקוניות ממרוצת השנים". חשבתי להזמין את פלטת הבשרים הצלויים (קונג יאנג) אבל הברמן אמר לי שזו מנה שמומלצת לזוג ושאני עלול להשתעמם. לכן הזמנתי את היאם קאו טוט סום נאה כמנה ראשונה ולהמשך את מרק האונטריב וחלקי הפנים – טום סאפ קגנאי. אחרי כמה דקות הברמן חזר אליי ואמר שמסתבר שאין את המרק. מבאס. נכנסתי להתחבטות מה להזמין כמנה נוספת והלכתי על מנה מהראשונות של התפריט הרגיל – סאי קוק איסן – נקניקיות בשר לבן מ"איסן".

היאם קאו טוט סום נאה הוא סלט של שפיץ שייטל כבוש בשום, אורז מתובל בקארי אדום ומטוגן, בוטנים, ג'ינג'ר, בצל סגול, בצל ירוק, צ'אה פו, כוסברה ופלפלים חריפים. מוגש לצד סירות כרוב. מנה שמסומנת ב-. יענו חרפרפה. עלתה 76 ש"ח. סה"כ מנה חביבה וטעימה, מתובלת היטב ומלאת מרקמים קריספיים שעושים כיף בפה, שומית ופיקנטית. הבשר היה טעים למדי אבל בדימיוני סברתי שמדובר בנתחי בשר כבוש שנצרב קלות בגריל ונשאר אדמדם. משהו שיותר דומה לנתחי בשר צרובים כסטייק. בפועל זו הייתה מסה של בשר קצוץ כמעט כמו נקניקייה ומידת העשייה הייתה מעט אובר לטעמי. קצת מבאס היות וגם המנה השנייה שלי הייתה נקניקייה במרקם די דומה. חבל שעניין המרקם לא מצוין בתפריט ולא נאמר לי עליו במפורש כסועד.

תאילנד זה כאן. אני מתחבר יותר למודרניות ולאווירה באחיות האלכוהוליות המחוזקות הצעירות – קאב קם שהיא כבר ילדה גדולה ונאי שהיא עוללית.

סאי קוק איסן – נקניקיות בשר לבן מ"איסן", כבושות קלות באורז דביק, שום ופלפל שחור, מוגש לצד ג'ינג'ר, בוטנים ופלפל חריף. 64 ש"ח. בתפריט לא צוין שום דבר על סירות כרוב שמוגשות כאן בצד, בדיוק כמו במנת השפיץ שייטל. יכול להיות שהברמן ציין את זה ולא שמתי לב – אבל שוב – רצוי שעובדה כזו תהיה רשומה בתפריט. אם הייתי יודע שגם המנה הזו היא מנה להרכבת ביסים של כרוב + בשר בקונספט כמעט זהה סביר שהייתי מוותר עליה בשל הרצון לגוון. היא הייתה בסדר. הנקניקיות היו די טעימות אבל מעט יבשות. בקאב קם הן טובות יותר. יש לציין שהברמן החביב ששאל אותי איך המנות ושמע את אכזבתי המסוימת הציע להחליף לי מנות אבל סרבתי כי אני לא נוהג להחזיר מנות שהן תקינות ולא רעות, גם אם הן לא עומדות לגמרי בציפיות שלי.

החשבון. כולל כוס יין שרדונה קליפורני. זכיתי גם לצ'ייסר טקילה ובסוף גם לארטיק קוקוס בוטנים על חשבון הבית (פתרון מוצלח לקינוח קיצי קליל).

סה"כ ארוחה לא רעה אבל כזו שפחות השביעה את רצוני בבית תאילנדי, ודאי בהשוואה לארוחות הרבות שלי בקאב קם ול-2 הארוחות המתוארות כאן בנאי (כולל זו הטרייה שגם בה היו תקלות קלות). אולי זה עניין של תקשורת לקויה בארוחה הזו ובחירות פחות טובות שלי – אם כי גם ממה שבחרתי אני מצפה ליותר. אני אמשיך לדגום את קאב קם ואת נאי. לבית תאילנדי אשוב אולי בעוד כמה שנים.

לבית תאילנדי יש קהל מעריצים גדול שהיא צברה במשך 30 שנה. למרות המוניטין האגדי והפופולריות היא כנראה פחות כוס התה שלי. אני אמשיך לפקוד את קאב קם ואת התינוקת החדשה נאי – האחיות המוצלחות שלה. בכל אופן ברכות לבית תאילנדי לציון 30 שנה ולחיי לפחות 30 שנה נוספות של הרבה צ'ילי, שום, ג'ינג'ר ונאם פלה.